כל המאמרים במדור במדבר

בהקדמה לספרו הגדול 'עין יעקב' מביא רבי יעקב אבן חביב מדרש עלום שעוסק בשאלה: מהו הכלל הגדול בתורה? דעת בן זומא, לפי אותו מדרש, שזהו

פרשתנו מתמקדת בהכנות המיוחדות של עם ישראל לקראת כניסתו לארץ. הפרשה פותחת במפקד לאומי לקראת ירושת הארץ וחלוקתה. משה מבקש מחליף שימשיך וינהיג את העם

מצוות העלייה לרגל פוטרת את הקיטע, הפיסח והחיגר, הצולעים בהליכתם (ישנם פרשנים האומרים כי פיסח בניגוד לחיגר הוא מי שהוא לקוי בשני רגליו והוא כמדלג

שאלות יסוד מהותיות מלוות את העיסוק בסוגית המנהיגות- מהי מנהיגות, מי ראוי להיות מנהיג, מהם הכישורים הנדרשים ממנהיג, כיצד מגבילים את כוחו של המנהיג ומבקרים

הפרטים המרובים על סדר חניית בני ישראל במדבר נראים טרחניים למדי. חזרה מייגעת, תריסר פעמים, על קורבנות הנשיאים, דקדוק בכל פרט קטנטן. כל אלה אינם

כמידי שנה, וכמו כל אחד המקשיב לפרשת השבוע אני 'חורש' את ה'רשת' ואת הספרים לנסות ולמצוא פתרון לחידת החזרה 'המייגעת' של קרבנות הנשיאים. התורה, המקמצת

הקנאה היא תכונה אנושית טבעית שאין אדם שניצל ממנה לחלוטין. היא מסוגלת להעכיר חייו של אדם שהחיים שלו היו תותים, ובמבט אובייקטיבי אמור היה להיות

הברכות סובבות את חיי היהודי משעה שהוא משכים בבוקר: התפילה מלאה בברכות. כל פנייה לחבר מלווה בברכת 'שלום', שמו של ה'. הטקסים היהודיים מורכבים מברכות

פרשתנו חותמת בחנוכת מזבח העולה, שהתקיימה לאחר הקמת המשכן. חנוכת המזבח נמשכה שנים עשר יום, במהלכם כל נשיא הקריב את קרבנו ביום אחר. הנשיאים הביאו

פרשת השבוע שלנו מקדישה מקום מכובד לנושא המעילה. נושא זה זוכה לאזכור בשני הקשרים– מעילתו של אדם בקב"ה וחשד למעילה של אישה בבעלה. מהי מעילה