כל המאמרים במדור במדבר

פרשת השבוע, והחומש כולו, נקראים 'במדבר', לא רק משום שם המקום בו התקיימו אירועיו, אלא משום שהשם משקף את מהות הספר. הדרך והשהות של עם

"וממדבר מתנה" – אין מקום מתאים יותר למעמד הר סיני ומתן תורה מאשר המדבר. מתן תורה מתואר בדימוי מתמיד של אירוסין, וכך כל ימי ההליכה

דוד נהיר, עו"ד יועץ בכיר למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור כלל נקוט בידנו שאין דבר מיותר בלשון התורה, ואם כן מדוע נדרשה התורה לפרט את

פרשתנו נקראת בגמ' גם 'פרשת בלעם' (בבא בתרא יד ב) ולא בכדי. האישיות הדומיננטית בפרשה היא בלעם. בלעם היה נביא גדול שהושווה למשה, גדול הנביאים:

בסוף הפרשה מובא מעשה אודות קנאותו של פינחס "והנה איש מבני ישראל ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל… ויקם

בלק לקח את בלעם לשדה צופים כדי שיקלל את עם ישראל. במקום הקללה ה' שם בפי בלעם את הדברים הבאים: "וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק

"שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה" אנו מתייחסים לבלעם כאל סמל הרשע. כך הוא מכונה בשלל מקורות: "כל מי שיש בידו שלשה

מה רוצה הקב"ה מבלעם? בתחילה, אסר עליו ללכת עם שרי מואב: "… וַיֹּאמֶר ה' אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם…" (במדבר כ"ב, י"ב). בהמשך – התיר לו

מכל הברכות שבירך בלעם את ישראל נראה שהברכה הידועה והשגורה שבכולן היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". פסוק זה מוצב בבתי כנסת רבים

בפרשה שלשה 'גיבורים' : בלק, בלעם והאתון. מניעיו ומעשיו של בלק צבועים ב'צבע' ברור לחלוטין. כמלך הוא עושה כל אשר לאל ידו להציל את עמו,