כל המאמרים במדור במדבר

החברה הישראלית אוהבת קנאים וקנאות. מתבוננת בהשתאות על אנשי הקצה, אלה שלעולם לא יתפשרו. אנשים קוהרנטים, תמיד עמדתם ברורה. הם אף פעם לא טועים, יודעים

בפרשתנו מוזכרת שרח, בת אשר, בפעם השנייה בתורה (בפעם הראשונה בקרב יורדי מצרים, בראשית מו, יז). כמו בבראשית, כך גם בבמדבר, קשה לדלות מהכתוב את

חופש הדיבור וחופש הביטוי הוא עיקרון בעל שני רבדים. הרובד הראשון, החוקי, הוא החובה לאפשר את הדיון הציבורי הפתוח והחופשי. בשל כך, קיים צורך עילאי

כוח הראיה וכוח הדיבור אינם רק שני הכוחות המרכזיים בפרשה, אלא הם גם שני הכוחות המרכזיים בחיינו. העין רואה, הפה מדבר, המקלדת סובלת הכל, ומעטה

במשנתם של חכמים, מופיעים משה ובלק כזוג תאומים. כך כבר במדרש התנאים (ספרי דברים, פיסקא שנז, י): " 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר

כאשר הכריז בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה), הוא התכוון לדברי המדרש לשבח את עם ישראל על הקפדתם בענייני צניעות. רש"י

שיא 'המוזרות' בפרשתנו הוא כמובן- ' פי האתון', אם נוסיף לכך את הדרשה שלפיה 'פי האתון' היה אחד מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות,