כל המאמרים במדור במדבר

נוהגים לצטט את 'הלכה, ואין מורין כן' כדי להסביר את האירועים המסעירים של פרשת זמרי ופנחס. לקביעה היבטים משפטיים רחבי היקף וחשיבות ואני מבקש להתמקד

מבחן קצר – מי היה האדם הראשון שראה אל מול עיניו מעשה עוולה, והגיב במעשה אלים וקטלני? אם עניתם "פנחס" – טעיתם, היה זה לא

קשים מאוד היו חייו של אליהו הנביא. הפטרת השבוע, הלקוחה מספר מלכים א (יח- יט), מפגישה אותנו עם סבלו, עם בדידותו ועם תסכולו של עבד

החברה הישראלית אוהבת קנאים וקנאות. מתבוננת בהשתאות על אנשי הקצה, אלה שלעולם לא יתפשרו. אנשים קוהרנטים, תמיד עמדתם ברורה. הם אף פעם לא טועים, יודעים

בפרשתנו מוזכרת שרח, בת אשר, בפעם השנייה בתורה (בפעם הראשונה בקרב יורדי מצרים, בראשית מו, יז). כמו בבראשית, כך גם בבמדבר, קשה לדלות מהכתוב את

חופש הדיבור וחופש הביטוי הוא עיקרון בעל שני רבדים. הרובד הראשון, החוקי, הוא החובה לאפשר את הדיון הציבורי הפתוח והחופשי. בשל כך, קיים צורך עילאי

כוח הראיה וכוח הדיבור אינם רק שני הכוחות המרכזיים בפרשה, אלא הם גם שני הכוחות המרכזיים בחיינו. העין רואה, הפה מדבר, המקלדת סובלת הכל, ומעטה