
המתים ואנחנו
דיני טומאה וטוהרה הם מן ההלכות הקשות בעולמה של תורת ישראל. ריבוי פרטיהם, כמו גם תוכנם, הביא לכך שמעטים הם יודעי התורה המתמצאים בפרטיהם. ודומה

דיני טומאה וטוהרה הם מן ההלכות הקשות בעולמה של תורת ישראל. ריבוי פרטיהם, כמו גם תוכנם, הביא לכך שמעטים הם יודעי התורה המתמצאים בפרטיהם. ודומה

חרב אשר נהרג בה המת נחשבת בעצמה אבי אבות הטומאה והנוגע בה נעשה בעצמו אב הטומאה "וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל חֶרֶב אוֹ

גם בשנה הארבעים להליכת בני ישראל במדבר, העם המשיך בתלונותיו על מזון ומים ודומה שלקחים לא הופקו. בפרשתנו שתי תלונות דומות, אולם ניכר פער משמעותי

כוח נבואתה, ומנהיגותה של מרים יובילו אותה להנהיג לאחר יציאת מצרים בשנה הארבעים להליכה במדבר, ערב הכניסה לארץ המובטחת, נפרד העם היהודי מאחת מדמויות ההוד

יש מחד אנשים שהאובדן מחליש את אמונתם, וכאלה שהוא נוטל מהם את כוחם ולשד חיותם, אך יש מאידך שדווקא מתחזקים באמונתם חוקת הפרה מופיעה באמצע

חשבון הנפש גם מחייב שלא לפחוד מכך שאחרים ייראו בכך חולשה או בגידה עצמית "…עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" – בעלי המוסר אוהבים מאוד

בפרשת השבוע מאריכה התורה על מצוות פרה אדומה: "זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣רו אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם

במשך השנים חוקקה הכנסת 13 'חוקי יסוד' מתוך כוונה כי לכשיושלמו ייהפכו לחוקת מדינת ישראל "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת

פרשת חוקת ממשיכה לספר את עלילותיהם של בני ישראל במדבר. כאשר מסתכלים על רצף הסיפורים ניתן לראות תנודות רבות בדרך בה בני ישראל מתייחסים לאתגרים

בפרשת חוקת אנו נפרדים מאהרן הכהן, וקוראים גם על האבל הממושך של כל העם על מותו. זהו היסוד להערכת דמותו של אהרן כ"רודף שלום בישראל".