כל המאמרים במדור במדבר

פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה בחומש במדבר. הפרשה פותחת בתיאור כל המסעות של בני ישראל מצאתם מארץ מצרים ועד חנייתם בערבות מואב מול הירדן ויריחו.

השמירה על עקרון השוויון ומניעת הפליה הן מן הנושאים החשובים ביותר בתורת זכויות האדם בימינו. עיגונם ב"ערכיה של מדינת יהודית", בתורת ישראל ובמשפט העברי אינם

בפרשת מסעי מפרטת התורה את מסעות בני ישראל במדבר. בעקבות כך נעסוק השבוע בהלכות תפילת הדרך. נראה את מחלוקת האחרונים- אחרי איזה מרחק נסיעה יש

ממחנה אחד גדול נוצרו תת-מחנות, והיעד המשותף נפגע. אנו מתפללים שהפעם למדנו לקח ונלך אל היעד יד ביד ביחד! הימים ימי בחירות ופריימריז, ואנו חוזרים

עלינו לדעת שיש קברניט נאמן שמוביל את הספינה, וכי כל התהליכים מובילים למקום אליו הם צריכים להוביל ישנן תשובות שונות לשאלה מדוע נכתבו כל 42

הפרשה פותחת בתיאור מפורט של מסעות בני ישראל במדבר. וכך מפרש רש"י את הצורך בפירוט המסעות: "למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י

הפרשה שלנו עוסקת מצד אחד בתיאור הטלטלות שעברו בני ישראל במדבר, ומצד שני בהתיישבות ובהתקבעות בארץ ישראל. להתיישבות בארץ קשורים הנושאים של תיאור חלוקת הנחלות,

לכל 'מסע' כביטוי כולל יש שלושה שלבים מובחנים: יציאה מנקודת המוצא, המסע עצמו והחניה בנקודת היעד. פעמים היציאה היא העיקר כמו: "ויצא יעקב מבאר שבע",

מצוות ישוב הארץ מטילה עלינו חובות מגוונות אשר אחת מהן היא לשמור על חזותה החיצונית של הארץ. חובה זו מוצאים אנו בכמה מקורות: כמו המצווה שבפרשתנו להשאיר

כתוב במשנה במסכת תענית, (דף כו, עמוד א-ב); "חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל