כל המאמרים במדור דברים

פרשת 'דברים' מתחילה את נקודת הסיום בשליחותו של משה. אם נחזור אחורה לנקודת הפתיחה, הוא העלה טענות שונות מדוע אינו ראוי לתפקיד. אחת הטענות הייתה

  לצד קריאות ה"אֵיכָה" של מגילת הקינות הנקראת בתשעה באב, מופיעות בתנ"ך עוד שתי קריאות שקולן מהדהד מסוף העולם ועד סופו. האחת, היא קריאתו-זעקתו של

לא תאמינו, אבל כבר יש הורים שמתחילים לספור את הימים לאחור ושואלים את עצמם מתי יגיע אחד בספטמבר. מעבר לטרלול שנוטף מכל פינה במרחב האישי והציבורי שלנו,

בפרשת 'דברים' מתאר משה שני סוגי תגובות לדיווח של המרגלים: תגובת המאפילים ותגובת המעפילים. המאפילים שמעו את דברי 12 השליחים על "עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת, בַּשָּׁמָיִם",

הדורות של עם ישראל בנויים זה על גבי זה כקומה על גבי קומה. הדור החדש צריך להמשיך את הדרך, אחרת כל מפעלו של הדור הקודם

עמידתם האיתנה של הלוחמים בגוש עציון תרמה תרומה מכרעת להישארותה של ירושלים הבירה בידי מדינת ישראל "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב

הגמרא דורשת במסכת ברכות (לה ע"א), שכל האוכל ללא ברכה כאילו גוזל את הקב"ה וכנסת ישראל בפרשת השבוע כתובה שירת האזינו. באחד מפסוקי השירה (לב,

האם גם כיום עם ישראל יהיה מסוגל לעמוד בפני אתגרים גדולים וקשים שעלולים להתרגש עלינו השנה? מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה הרבה מים

ההיסטוריה אינה מדע מדויק. בעולמנו ההלכתי והאגדתי היא עצמה דבר ה', אלא שאין כיום מי שיתווך אותו   "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור"