הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
ההיסטוריה אינה מדע מדויק. בעולמנו ההלכתי והאגדתי היא עצמה דבר ה', אלא שאין כיום מי שיתווך אותו
"זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור" – הלוואי וההיסטוריה הייתה מדע מדויק, והייתה מהווה מורת-דרך אובייקטיבית. אם הדברים אכן היו כך, היה לנו מקור מצוין שיאפשר לנו לא לחזור על אותה טעות פעמיים, ולפעול בהווה כמי שקיבל שיעור טוב מן העבר. אלא, שאנו מודעים היום היטב לעובדה שאין מדובר בהיסטוריה, כי אם בזיכרון, וזיכרון הוא סלקטיבי מאוד, ולמעשה מבוסס על נרטיב. אדם צריך להכריע כל כך הרבה הכרעות קודם שהוא מסוגל להפיק דבר מה מההיסטוריה: הוא זה שצריך לבחור את המאורעות ואת משקלן, הוא זה שצריך להעניק להן פרשנות, הוא זה שצריך להעתיק אותן ממקומן אל ההווה, והוא זה שצריך להכריע אילו הדרכות רלוונטיות ניתן להפיק ממה שאירע בעבר. הניסיון מלמד כי בדרך כלל אדם למד מההיסטוריה בדיוק את מה שהוא חשב בלעדיה, והיא מוכיחה לו שהוא צודק. אנו רואים זאת אפילו ביחס להכרעות פוליטיות שונות במדינת ישראל, כמו היחס להר הבית לאחר שחרורו, אוסלו, ההתנתקות וכדו' – רוב בני האדם משוכנעים שהאירועים האלה מוכיחים בדיוק את מה שהם סברו, וכך הופכת ההיסטוריה לנרטיב.
האם הדברים מלמדים על כך שאין משמעות של ממש לציווי "זכור ימות עולם", אלא אם כן נביא אמת הוא המספר אותה, וממילא הוא מביא את המסר הא-לוהי העולה ממנה, אך כיום – אין בידינו להפיק דבר כלשהו ממנה? אפשר שאכן זה המצב, אולם אם כך – אנו מאבדים משאב עצום שיכול להיות לנו לעזר, והתבונה היכולה לעלות מתוך המבט על העבר מתנדפת. אולם, אפשר גם אחרת: לאמץ שפה פחות החלטית, כזו שאינה מנוסחת כאלגוריתם; להכיר את הכשלים העלולים להשפיע על הרצון ללמוד מן העבר, ולנסות להתמודד עימם; להקשיב לדברי אלה הלומדים אחרת ממה שאירע, ולבחון בכנות וביושר את הטמון בדבריהם; להטמיע כי בזכירת העבר אין אנו קובעים מה נכון לעשות בהווה, אלא מרחיבים את תחומי ההתייחסות ואת התוצאות המגוונות האפשריות, וכדו'.
ואז אנו פורצים את גבולות ההווה גם אל העבר, ומתאפשר לנו גם לבנות עתיד טוב יותר. כשאנו מתבוננים על כך שעם ישראל בכלל עדיין קיים, על אף כל הסיבות שנדמו כמחריבות אותו לחלוטין; כשאנו זוכרים את המחירים הכבדים ששילמו אומות פעמים רבות בשעה שהן קרעו את עצמן לדעת, אנו כוללים גם את השיקול הזה בתוך הכרעותינו בהווה; כשאנו עוקבים אחר הדינמיקה של אירועים שיוצאים משליטה, על אף שהדברים לא נעשו בכוונת מכוון – אנו נזהרים יותר, גם בלי לקבוע במדויק את ההתאמה בין אז והיום. וכך ניתן לצבור, בשפה רכה וענוותנית יותר, הרבה מהעושר שנרכש בהיסטוריה האנושית.
ההיסטוריה אכן אינה מדע מדויק. רחוק מכך. בעולמנו ההלכתי והאגדתי היא עצמה דבר ה', אלא שכאמור – אין כיום מי שיתווך אותו. אולם תהיה זו טעות חמורה שלא לציית לקריאה הנצחית של התורה לזכור ימות עולם ולנסות להבינם, כדי שיהיו לנו עוד כלים, גם אם לא ודאיים, לצעוד בדרך מכוונת יותר.
(האזינו תשפ"ד)
