כל המאמרים במדור דברים

בימים האחרונים נשאלתי לא פעם: מה היה המנהג של יהודי אתיופיה בימי בין המצרים? שאלה זו מעלה נושא רחב ועמוק יותר: מה הייתה בכלל תודעת

במהלך השבי הקשה, מספר חטופות גילו עוצמה נפשית ורוחנית יוצאת דופן. הן נאחזו באמונה, בתפילה ובתקווה כאמצעי להתמודדות עם המציאות הבלתי נתפסת של השבי, למשל

שתיהן עסקו בעיצוב לפני העסק הנוכחי, שתיהן ניזונות במשך שנים בעיקר מפירות, ולשתיהן קוראים ענת: ענת רשף גלעד וענת קרץ הן פירותניות מושבעות, ויחד הן

בעידן המלחמה המודרנית בת ימינו, שבה מתנהלים הקרבות לא רק ב"שדה" – ביבשה, באוויר ובים – באמצעות כוחות שריון, צנחנים וחי"ר; מטוסים וצוללות, אלא גם

קצת יותר מ-80 שנה חלפו מהיום בו עלה הכורת הנאצי על העיירה קישוורדה שבצפון-מזרח הונגריה. בשני ימים – יום שני ז' בסיוון תש"ד, יום שני

ידידים טובים שיתפו אותי בהודעה כתובה שקיבל מצה"ל (בטלפון מהאפליקציה הרשמית) בנם המגוייס הטרי. הפנייה כוללת איחולים נוגעים ללב, ולדעתי עשויה מתוך כוונה טובה במיוחד.

הגענו לשלב הסיכומים. פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית, הוא "ספר הישר" – ספרם של אבות האומה, שנקראו 'ישרים', ואת מסע חייהם המרתק ורב התהפוכות,