כל המאמרים במדור דברים

לא די לזכור – צריך גם ללמוד פרשת האזינו היא נאום הפרידה של משה מבני ישראל. לאחר ארבעים שנות הנהגה, רגע לפני מותו וכניסת העם

אנו עומדים ערב בחירות גורליות, שבהן לא רק הרכב הממשלה עומד על הפרק, אלא במידה רבה גם דמותה של מדינת ישראל, זהותה היהודית, ביטחונה, עתידה

המפגש בין יהדות אתיופיה לבין היהדות הרבנית אינו רק מפגש בין מנהגים שונים, אלא בין שתי תודעות דתיות שהתפתחו מתוך אותו סיפור יהודי והעניקו משקל

סיום השנה וסיום דרכו של משה רבנו עלי אדמות מגיע בפרשותינו עם מסר מאוד חזק: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ". פעמיים אומר משה ליהושע ממשיכו: "חֲזַק וֶֽאֱמָץ", בתחילת

בשבועות הקרובים אפתח כאן בסדרה חדשה, שניתן לקרוא לה "תורה ומצוות – בין דתיות לחילוניות". בתודעה הרווחת, התורה והמצוות הן כמובן עניין 'דתי' השייך ל'דתיים',

הערבות ההדדית בארץ ישראל אינה באה לידי ביטוי רק באכפתיות ובצורך לתת עזרה לזולת.   מדובר בעקרון רוחני, משפטי וקיומי המשנה מן היסוד את הוויית העם

יש רגעים שבהם נדמה שהחברה הישראלית זקוקה יותר מכול למילה אחת: יחד. לא משום שכולנו חושבים אותו דבר. לא משום שהוויכוחים בינינו נעלמו, ולא משום

״אתם ניצבים היום כולכם״ – המשפט המשמעותי הנאמר פעמים רבות בשדה הציבורי של החברה הישראלית הוא ש״התורה שייכת לכולם״. היא לא ניתנה לדתיים בלבד, או

  1. הפרשייה התורנית. מחלקה (מצטיינת, איכותית) בגדוד רותם של גבעתי הייתה אמורה לצאת לפעילות מבצעית בעזה. כמו בכל פעילות מעין זו, איש צוות רפואי

המעבר הגדול עומד להתחולל. תקופת מנהיגותו של משה עומדת לפני סיום, ותקופתו של יהושע עומדת להתחיל. משה מברך את ממשיכו. גם ה' מברך אותו. הקשיבו