לו יהי
לו היינו קוראים את תחילת פרשת השבוע כמצפן פוליטי; לו היינו מציבים את המילים הפשוטות ביותר הכתובות בתורה לחוקה המניעה אותנו; לו היינו נענים לדברי
לו היינו קוראים את תחילת פרשת השבוע כמצפן פוליטי; לו היינו מציבים את המילים הפשוטות ביותר הכתובות בתורה לחוקה המניעה אותנו; לו היינו נענים לדברי
ריח של החלפת משמרות באוויר. משה עומד לסיים את תפקידו ויהושע הוא שיכניס את העם לארץ. הם סיימו אך עתה מערכת קרבות מוצלחת וסיכום משה

"כל ילד בא עם הברכה (כלומר, הפרנסה) שלו", כך גורסת האמרה הרווחת. משפט זה נועד להצדיק את ריבוי הילודה גם בקרב משפחות אשר הפרוטה אינה

בשורה האחרונה הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על ירושלים. כל שאר הקרבות ביצהר ובנוה צוף, באיתמר ובתל אביב, בחניתה וביסוד המעלה- כל אלו הם רק תחנות

לפני כמה עשרות שנים, עמד בחור צעיר מסיגעט שבהונגריה, אוד מוצל מגיא ההריגה לפני הקב"ה ותבע אותו בקול מר. היה זה לאחר שהותיר במשרפות שמאחור

אחת ממילות המפתח בפרשת ניצבים הינה – היום. 13 פעם כולל אותה משה בנאומו. כל הפסקאות בפרשת נצבים כוללות את מילת המפתח – היום, באופן

שני סוגים של אנשים נקראים בזמננו נצבים: האחד הוא נצבים במשטרה, והאחר הוא נצבים בסרט קולנוע. אותה מילה משמשת בשני המקרים, אבל במשמעות שונה ואף
הברית שבפרשתנו נכרתת עם כל שכבות העם, איש לא נעדר מן השבועה לשמור את מצוות התורה, ולהיות לעם ה': "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה'

נטייתם של בני האדם היא להתרגל לכל מציאות, מופלאה ככל שתהיה, ולהתייחס אליה כמובנת מאליה. לפעמים מגיעים הדברים עד כדי עיוורון ממש. חז"ל דיברו על
אחד הפיוטים המרגשים ביותר בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים הוא 'ונתנה תוקף'. בפיוט זה באה לידי ביטוי אפסיותו של האדם – 'אדם יסודו מעפר וסופו