כל המאמרים במדור דברים

״ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה״ – משעה שמזכירים במדינת ישראל של היום את המילה ״משפט״, הדעת נסחפת לעיסוק בשאלות חוקתיות: מה היחס הראוי בין השלטון

  במהלך שדי נשמר מתחת לראדר, התקיים השבוע בכנסת דיון בהשתתפות חברי כנסת ושרים ממפלגת הליכוד והציונות הדתית, תחת השם "חוזרים הביתה: תפיסת השטחים הפתוחים

בשבועות האחרונים אין כמעט יום שעובר בלא שנושא אחדות הציבור הדתי לאומי עולה בו לדיון. פניות בקהילה וברחוב, בטלפון בוואטסאפ, וברשתות החברתיות. בתוך עמי אנכי

התלמוד הירושלמי במסכת ברכות (ד' ג') קובע, שכמו בכל מועדי השנה, גם בתשעה באב נדרשת בתפילה תוספת "מעין המאורע" – תפילת "נחם"; ובנוסח התלמוד שם

אנו מתאבלים בתשעה באב על שני בתי מקדש שנחרבו. אך בדרשה מפתיעה, חז"ל טוענים שישנם שלושה חורבנות שעלינו לבכות עליהם. המדרש מסתמך על הפסוק מספר

ספר דברים פותח בנאומו של משה. והנה, כבר בפתח הדברים, מגדירה התורה את מיקומו המדויק של הנאום: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה… בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר

פרשת דברים פותחת את ספרו האחרון של משה רבנו, אך למעשה היא אינה רק סיכום של 40 שנות המדבר. היא פותחת תהליך חינוכי חדש. "אֵלֶּה

אירוע, שראוי היה שימצא את מקומו בראש מהדורות החדשות ובכותרות הראשיות של העיתונות הכתובה, התרחש בימים אלה בישראל, אך הוא עבר במידה רבה מתחת לרדאר,

חז"ל הסבירו שבפסוק הפותח של הספר ציין משה רק שישה מקומות בהם היו בני ישראל, שכן בהזכרתם הוא רמז להם על המעשים הרעים שעשו באותם

חז"ל קראו לספר דברים "משנֶה תורה". מכך נגזר גם שמו הלועזי של הספר, דאוטרונומי, שמשמעו בלטינית "תורה שנייה". באיזה מובן ספר דברים הוא משנה תורה?