הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')הצרות הגדולות ביותר מתחילות בדרך כלל בסימנים קטנים של בעייתיות, והן מתפתחות בהדרגה. בדומה לכך גם ההישגים הגדולים ביותר אינם מושגים בדרך כלל בבת אחת, אלא ראשיתם מצער ואחריתם תשגה מאוד. חכמים עמדו על עיקרון זה והצביעו על קשר סדרתי בין מצוות שמופיעות בפרשת 'כי תצא'. המצוות שבתחילת הפרשה מתארות לדברי חז"ל רצף דינאמי של הידרדרות, המשקף את העיקרון: "עבירה גוררת עבירה" (אבות ד, ב). הלוקח שבויה נוכרייה לאישה יבוא לידי מריבה בבית, המריבה תוביל לכך שיגדל במשפחה זו בן סורר ומורה, ובן זה יבוא לידי חטאים חמורים שמחייבים "משפט מות" (תנחומא, תצא, א).
חכמים טבעו כאן עיקרון מכונן לחיים, לפיו איבוד קל של שליטה עצמית עלול לגרור בעקבותיו הידרדרות מהירה וגורפת. עיקרון זה מוכר לכולנו מתחומי חיים שונים. כך, למשל, כאשר אדם מתחיל לאכול דבר מה קטן שמזיק לו – עלול במהרה לאבד רסן, ולאכול עוד ועוד, וסופו להתייאש כליל מהקפדה על התזונה הנכונה עבורו. כאשר אדם מתחיל לשתות אלכוהול בתדירות גבוהה, לעשן סיגריות או לצרוך סמים, אט אט הוא מתמכר עד שאינו מסוגל לחדול. בהמשך הוא עלול לגנוב ולשקר על מנת להשיג את הדרוש לו, ולבסוף אף יבוא לידי אלימות כתוצאה ממחסור או מאובדן שיקול הדעת.
התופעה של עבירה גוררת עבירה משחקת תפקיד חשוב גם במגרש החברתי. כאשר אדם אינו שולט בכעסו, הוא עלול לבוא לידי פגיעה בזולת, ומכאן תחל שרשרת הידרדרות במערכות היחסים שרק תלך ותצבור תאוצה במדרון.
מה ניתן לעשות אם כבר נמצאים בעיצומו של תהליך הירידה? אמחיש כיוון מסוים באמצעות סיפור קצר על יהודי שהגיע אל הרב בבקשת עצה. לדבריו, הוא מעוניין לעשות תשובה על זלזול בנטילת ידיים. שאל אותו הרב: "האם אתה שומר שבת"? "לא", ענה האיש מבלי למצמץ. "האם על טהרת המשפחה אתה שומר"? "לא ולא", השיב בהחלטיות. "ומה בדבר כשרות", המשיך הרב ושאל. "גם על כשרות אינני שומר", אמר האיש. "אם כך, מדוע דווקא על נטילת ידיים אתה רוצה לעשות תשובה?" שאל הרב כשתדהמה בקולו. "פשוט מאוד", הסביר אותו יהודי, "מהזלזול במצווה הזו התחילה כל ההתדרדרות שלי"…
בפרק הנלמד בדף היומי שעוסק בענייני בשר בחלב יש כמה המחשות לדרכם של חז"ל להוסיף סייגים לתורה, כדי למנוע היגררות לעבירה, ואף מופיע בהם סיפור דומה על מקרי הימנעות מנטילת ידיים שהביאו לאכילת בשר חזיר, לגירושי אישה או אף להריגתה (חולין קו, א).
כאשר תהליך הירידה מצוי כבר בעיצומו יש אפוא לבדוק את נקודת הראשית שלו, ולהתחיל לתקן מאותו שורש. כך, לדוגמה, אם נוצרו עימותים לא בריאים בין בני אדם, יש לבדוק מה היו הנושאים מהם הכול התחיל, ולטפל בהם ביחד על מנת לתקן את השורש. יש לחזור לנקודות המוצא בהן נוצר המצב השלילי, ולהתמודד בדרך שונה לחלוטין מזו שהלכו בה בפעם הראשונה.
לא רק עבירה גוררת עבירה, אלא גם אווירה גוררת עבירה. כאשר נוצרת אווירה עכורה בין בני משפחה או בין חברי קהילה, אף היא מתחילה לעתים בדברים של מה בכך, אך עלולה היא להוביל מדחי אל דחי. תופעה זו מעוררת חששות כבדים בתקופה של מערכת בחירות, בה האקלים הפוליטי העכור מוביל למעשי כיעור ולהגברת איבה וניכור.
אולם לחז"ל יש גם בשורה טובה: "מצווה גוררת מצווה". הם הצביעו על רשימת מצוות בפרשתנו והסבירו כי מי שמקיים מצוות שילוח הקן יזכה לכך שיהיה לו בית חדש, ואם יקיים בו את המצווה של בניית מעקה יזכה לנטיעת כרם וזריעת שדה, ובהם יקיים את המצווה: "לא תזרע כרמך כלאים", ואז יתברך בשורים ובחמורים, ואחרי שיקיים: "לא תחרוש בשור ובחמור" יזכה לבגדים נאים, ובהם יקיים: "לא תלבש שעטנז" וגו' – יזכה למצות ציצית, וכשיקיים בה: "גדילים תעשה לך" – יזכה ל"כי יקח איש אשה" – ויתברך באשה וילדים. מסכם המדרש כי "לכך נסמכו פרשיות אלו לאלו – ללמדנו שמצוה גוררת מצוה," (תנחומא, שם).
המסורת היהודית לימדה אותנו שיש לאדם יכולת לחשב מסלול מחדש, וכי זו משמעותו של חודש התשובה, שעשוי להוביל להתחלה חדשה. בעלי מוסר פירשו את השם "אלול" מלשון התבוננות וחיפוש, שכן אונקלוס תירגם את המילים "ויתורו את הארץ": "ויאללון ית ארעא". באלול יש לתור ולבדוק את מעשינו ומצבינו, ומתוך כך להתחיל בשינוי קל שיפתח תהליך דינאמי של התקדמות חיובית ההולכת ומואצת, הולכת ומתעצמת. טוויסט קטן בעלילה – יוצר זינוק גדול בעליה.
אפשר ששמות הפרשות הנקראות בתקופה התשובה רומזים לתהליך השינוי המתבקש: תחילה ראה את מעשיך, אחר כך שופטים – הפעל את כוח השיפוט באשר לשינוי הנדרש בחייך, וכי-תצא מהרוטינה בא אתה נמצא, תוכל לקיים כי-תבוא אל זרימת חייך מנקודה חדשה, ואז תתייצב לפני ה', ותלך ותתקדם מדרגה לדרגה. אם תאזינו לכל הסדרה תזכו בתשרי לזאת הברכה.
