אנחנו מאמירים את הקב"ה והוא מאמיר אותנו, במעגל תגובה חיובית שמשתקפת שוב ושוב פסוקים נפלאים בפרשה שלנו מייחסים באופן הדדי פועל דומה לעמ"י ולקב"ה: להאמיר.
היחס בין עם ישראל לעמים אחרים, הוא כמו היחס של הלב לשאר איברי האדם האמירה ברורה, נוקבת, חד-משמעית- "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה ל-ה' אֱ-לֹהֶיךָ
סיכומו של משה רבנו לארבעים שנות הנהגה בהם הנהיג את העם במדבר, מופיע בפרשתנו (רוב המפרשים הולכים בשיטה שפרשתנו נאמרה ביום מותו של משה, והיא
ניתן ללמוד מכאן על האפיקים המגוונים שיש להשתמש בהם כדי לקרב את כל עם ישראל לתורה לקראת סוף הפרשה פונה משה רבינו לבני ישראל ומעוררם
ככל שאנו מתכוונים יותר בברכה, ולא מפטירים אותה כלאחר יד – כך ברכתנו מכוונת ונושאת בחובה את השפע הגדול מהי ברכה? מה טיבה של האמירה
כיצד מספרים סיפור היסטורי? כשהיינו בצבא, הפגישו אותנו במסגרת סדרות חינוך כאלו ואחרות עם דמויות שהשתתפו במלחמות ובקרבות, ואלו סיפרו לנו בגוף ראשון את סיפור
כיצד להפוך את השבויה לכבויה בתוך 30 יום? שלא לומר, איך לגרום לאשה אותה החייל שבה להפוך לפחות שווה…? גברים יקרים, אני מודה
"שקליפת עמלק היתה מטילה ספק ופגם אף במקום שנראית התגלות אלוקית" (שם משמואל לפרשת זכור). מה זה עמלק? עם ספציפי אמנם, אך עם שהפך למושג.
פרשת השבוע רוויה במצוות ובחוקים שכל תכליתם, כך קובע הרש"ר הירש, לא בא אלא כדי "להסדיר את היחסים הפרטיים של חיי המשפחה והמשא ומתן, שכן
מחקר שהתפרסם לפני מספר שנים ואף זכה בפרס קבע כי חיילי צה"ל גזענים מכיוון שלא אנסו פלסטיניות, כאילו התנהגות כזאת היא דווקא סימן לדה הומניזציה
