
לא כוחי, ולא עוצם ידי
בני ישראל חונים בערבות הירדן על יד יריחו. אורות הארץ המובטחת מנצנצים מרחוק, על דבשם וחלבם. היעד נראה קרוב מתמיד, "הושט היד וגע בו". אידיליה

בני ישראל חונים בערבות הירדן על יד יריחו. אורות הארץ המובטחת מנצנצים מרחוק, על דבשם וחלבם. היעד נראה קרוב מתמיד, "הושט היד וגע בו". אידיליה

מקורו של חג ט"ו באב שחל השבוע [ וקיבל את הכינוי 'חג האהבה'] הוא כבר לפני כ 2000 שנה בתקופת המשנה. וכך לשונה של המשנה

הגמרא במסכת תענית (כא ע"א) מביאה סיפור על אילפא ור' יוחנן: השניים היו לומדים תורה יחד מתוך עוני גדול מאוד, עד שיום אחד החליטו לעזוב

בכ"ח באייר תשכ"ח בבוקר שהינו במקלט בצפת עם אמא ז"ל. האבות כולם, כולל אבא, היו מגוייסים והילדים שהו במקלט עם האמהות. המתח היה גדול. כולם

בין בעלי החיים האסורים באכילה נזכר החזיר "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה טמא הוא לכם…" (דברים י"ד ח'). התורה הזכירה במפורש את
שאלה עתיקת יומין היא מהו המקור לרע בעולם. האם הוא בא משמים או הוא תוצאה של מעשי האדם. המדרש [קה"ר ז] מספר : "בשעה שברא

שלוש פעמים נשים שנואות בפרשה: "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה…" (דברים, כ"א, ט"ו) "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ" (שם, כ"ב, י"ג)
תגובת האבל על פטירתו של קרוב משפחה עלולה להיות עוצמתית מדי, עד כדי פגיעה גופנית של קרובי המת בעצמם. לכן קבעה התורה גבולות ברורים לאבלות:

קללה נשמעת לאדם המודרני כמו מושג פרימיטיבי, ששייך לאנשים שמאמינים באמונות טפלות. עם ברכות קל יותר להסתדר. אבל מסתבר שהתורה מתייחסת לקללות ברצינות לא פחותה
אכילת בשר על ידי בני אדם עוברת שינויים ותהפוכות לאורך הדורות. עד דורו של נח נאסרה אכילת בשר והאדם ניזון מן הצומח. על פי המדרש