כל המאמרים במדור דברים

אחד הקטעים הבולטים בפרשת הביכורים הוא "וידוי הביכורים", שמהווה מעין תפילת הודאה ושבח על כך שזכה אדם להביא ביכורי פירותיו לבית המקדש. דווקא בשעת שמחתו

בפרשתנו, אגב תיאור וידוי המעשרות, אנו שומעים נוסח מיוחד של תפילה לבורא עולם (דברים כו,טו): "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל

אחת הסכנות הגדולות שיש בעיסוק בסוגיות העומדות על סדר היום, היא התחושה העמוקה כי אם מדברים על נושא מסוים – יצאנו ידי חובה, שהרי עסקנו

"כי תצא למלחמה על אויביך … וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (דברים כא',י'-יא') היתר זה נראה תמוה וחורג לאור האיסור

אחת הנקודות שעולות מפרשת כי תצא, הרוויה במצוות, היא יחסה של התורה לאשה הנאנסת. המקרה שבו דנה התורה הוא באשת איש, נערה מאורסה (כלומר, שהתקדשה

אחד המאפיינים הבולטים של המשפט העברי, שהשפיעו השפעה מכרעת על דרך התפתחותו עד ימינו, הוא ניסוחו "על דרך המקרה" (מה שמכונה בלשון משפטנים ניסוח קזואיסטי,

יש צורך בחשיבה מחדש על בית הכלא במערכת הענישה של העולם כולו, שאומצה גם במדינת ישראל על ידי עם ישראל. בית הכלא הוא הנורא במקומות