כל המאמרים במדור בראשית

המשנה (סנהדרין ד ה)  מתארת – "כיצד מאיימין את העדים? על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן… לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד

מתוך מכלול הפרטים, נבלעות לעתים בקול ההמון דמויות מופלאות שכל אחת מהן קובעת ברכה לעצמה. אם כך בכל פרשיות התורה, בפרשת בראשית על אחת כמה

"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ". האם מספר המלים הקטן שבתיאור הבריאה מספיק להבנה אפילו בסיסית של המתרחש? השאלה מתחברת אל 'סופה' של התורה.

האם הזוג הראשון בעולם, אדם וחווה, מציב בפנינו מודל אידיאלי של זוגיות? התשובה אמורה, לכאורה, להיות חיובית, שהרי בברכה השישית משבע ברכות הנישואין אנו מברכים:

המדרש מתאר  דיון "דמוקרטי" המתקיים בין יועציו השמיימיים של הקב"ה ביחס לבריאתו של האדם. רבי סימון מתאר את הדיון  באלגוריה נפלאה המתבססת על פסוק בתהילים

תחילתו של ספר ושל סיפור, כמו גם של מפגש אנושי, אינו דבר של מה בכך. לא פעם עתידה של היצירה/של הקשר כולו, מונח על כתפי

מכירים את הסרט הזה בו הכוכב הראשי מתעורר כל בוקר לאותו היום, אותו תאריך? כל בוקר הוא חווה את אותם הדברים, השעון המעורר מצלצל באותה

  מי בתולדות עמנו יכול היה לקבץ לכבוד מסיבת השקת ספרו נואמים כדוגמת חיים סוקולוב, מאיר דיזנגוף והרב עזיאל? לכבוד מי יכולים לשלוח ברכות הרב

מאין הופיע היקום? תשובה נמצאת בפסוק הראשון של ספר בראשית: 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. כלומר, בתורה כתוב שהיקום התחיל במעשה הבריאה, מתאים