סוד הזוגיות

האם הזוג הראשון בעולם, אדם וחווה, מציב בפנינו מודל אידיאלי של זוגיות? התשובה אמורה, לכאורה, להיות חיובית, שהרי בברכה השישית משבע ברכות הנישואין אנו מברכים: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". אולם העובדה היא שאין בתורה שום אמירה המאשרת את דבר אושרם. היו הסבירו שהאיחול לכל זוג שיחיה כמו אדם וחווה בגן עדן, נובע מהיותם יחידים בעולם, דבר שיצר נאמנות הדדית מושלמת. לפי זה, אנו מברכים כל זוג בכלולותיו שכמו אדם וחווה, כל אחד מהם יראה בבן זוגו את חזות הכול.

בכל מקרה, גן העדן הזוגי של אדם וחווה היה קצר מועד, ואחרי כישלונם בחטא האכילה מעץ הדעת ולאחר שספגו את העונשים הקשים החלו מן הסתם חילופי ההאשמות ביניהם, ואפשר לדמיין אותם בערך כך: אדם גער בחווה: "הכל בגללך חוה, את אף פעם לא מסוגלת לשמור על דיאטה. אומרים לך לא לאכול משהו, ואת דווקא אוכלת…" חוה השיבה: "מה אתה מתלונן, צדיק שלי, כשנתתי לך מהפרי האסור אכלת כאילו אין מחר"…. (בהשראת מרק טווין, "יומנם של אדם וחווה").

אדם וחוה ידעו להאשים זה את זה ולא להשלים זה את זה, שהרי הם לא שמעו על הקשבה פעילה, הכלה ואמפטיה. כל הטענות והמענות שהם לא הספיקו לומר זה לזה, עוד ייאמרו על-ידי צאצאיהם המפרנסים בכבוד מיישבי סכסוכים, מגשרים ומגרשים.

אילו נקטו אדם וחווה בגישה חיובית המאפיינת זוג אוהב, הם היו מנסים לגונן זה על זה, ולא להאשים האחד את חברו. לו עשו כן אולי היו זוכים להקלות בעונש מ-ה', ובוודאי היו מקלים זה על זה. אולם הם העדיפו להתנכר האחד לאחר, ואף לגלות כפיות טובה כלפי בורא עולם. האדם התלונן: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל", וחז"ל ציינו שאדם הראשון כפוי טובה היה (ע"ז ה, ב). ספורנו הוסיף שבדבריו אדם "ייחס אשמתו לקונו, תחת שיעשה תשובה כמו דוד".

סוד הזוגיות מתבטא בהגדרה: "עזר כנגדו", שמשקף כדברי רש"ר הירש "שוויון גמור ועצמאות שווה", פעילות של כל אחד מבני הזוג בתחומים המתאימים לו יותר, ויכולת לתקן זה את זה (בראשית ב, י). רש"ר הירש מסביר כי אדם אכל את הפרי שחווה נתנה לו, מפני שהבין שהוא אמור לציית לכל דבריה. לדברי הירש אמר אדם ל-ה': "כשבראת את האישה אמרת שהיא תהיה עמדי, כלומר שווה עימי", ולכן "כשנתנה לי, רצונה היה קובע בשבילי" (שם, ג, יב). לשיטה זו חטא אדם לא נבע מחוסר ציות אלא מבוסר ציות, מצייתנות עיוורת וחסרת היגיון. העזרה ההדדית שבזוגיות לא אמורה להתבטא רק בכך שבני האדם יסייעו זה לזה באוטומטיות, אלא גם ובעיקר בכך שהם יתקנו וישפרו זה את זה.

כשנפטר ריש לקיש, נכנס רבי יוחנן לדיכאון מכך שנותר בלי חברותא ראוי. שלחו אליו את רבי אלעזר בן פדת, שבחוכמתו כי רבה היה מסוגל להביא לכל מה שאמר רבי יוחנן ראיות רבות לחיזוק דבריו, אולם רבי יוחנן התאכזב קשות. לימודו עם ריש לקיש היה פורה ופורח כיוון שהיה מקשה לי 24 קושיות על כל סברה שאמר. חברותא שמביא לו ראיות וחיזוקים לא הביא לו תועלת (ב"מ פד, ב). עזר אמתי מחייב את כוח הנגד. זוגיות טובה דורשת מכל אחד יכולת להעמיד את האחר על טעותו, ולקבל מהאחר את תיקונו.

הזוגיות היא תמצית כל החיים החברתיים. בהם עלינו להיזהר מהאשמות הדדיות, לרצות כל אחד בטובת חברו ולראות את מעלת חברנו ולא חסרונם. בדרך זו נוכל להחזיר את המין האנושי לגן-עדן.