כל המאמרים במדור נח

עד לשנתיים האחרונות בחיינו, כל דיבור על השיבה מן השאול ועל החיים שאחרי המוות, היה עניין לדיון בעיקרי אמונה או לספרי מדע בדיוני. אך הנה,

ניצה פרקש, ממובילות פורום שותפות לשירות, נשואה למילואימניק, אמא ל-4 מילואימניקים וסדיר השבוע נפתח מושב החורף של הכנסת. אלא, שרגע לפני הנאומים החגיגיים במליאה, בעיתוי

בעת כל האנושות הגדישה את הסאה בחטאים חמורים, נח היה צדיק תמים מדהים. הוא התבדל מסביבתו, שמר על תומתו ועשה רצון קונו. יותר משנה שהה

זוג תיירים משווייץ הגיעו לביקור בישראל. כשעברו ליד בית יהודי וראו את המזוזה, שאלו בסקרנות: "מה זה הדבר הקטן שעל המשקוף?" ענו להם: "זו מזוזה

בשבת האחרונה בירכנו את חודש מרחשוון, כאשר לפני הברכה הכריז הגבאי בקול על זמן המולד. אחת הסיבות לצורך בידיעת זמן המולד היא כדי לדעת ממתי

לפעמים, כשאני מדברת בעל כורחי עם שדכניות מהדור הישן, אני מרגישה כאילו הגעתי לבדיקות בטיפת חלב. השאלות החודרניות שנשאלות הן לפעמים כאלה מוגזמות. גובה, משקל

הייתי שם. עת התבשרו ביישוב שילה על חזרתו של החטוף אבינתן אור אחרי שנתיים בגיהינום של חמאס. אבינתן, שסרטון חטיפתו הפך לאחד הסמלים הקשים של

ציטוט הכותרת של הטור השבוע מקורו בפיוט: 'עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ' או 'עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד',  המיוחס לרבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס ומושר בראש השנה. בערב שמחת תורה

אחד המאפיינים היסודיים של ההגות החסידית הוא האופן שבו היא קוראת את התורה כמתחוללת בתוך עולם הנפש פנימה. דוגמה יפה למאפיין הזה, בעיניי, היא התורה