האמונה מהווה את המצפן שעל פיו האדם מכוון את כיוון ההתקדמות שלו טבע האדם והאנושות לשאוף להתקדמות ולקידמה. דריכה במקום נתפסת כהחמצה מתסכלת. בזמננו הדבר
אם אני מבקש תוכן וחיים פנימיים במקומות כאלה ואחרים – שלא תמיד למדו עליהם בישיבה, זה מבהיל אותי? או שאני מסכים ללכת בדרך החתחתים של
אחת הסוגיות המרתקות בחקר קורותיהן של דמויות מופת היא ההתחקות אחר הנקודה שבה הן הופכות מדמות אנונימית, "בת בלי שם", לדמות מופת, בעלת אישיות כובשת
מדוע אברהם לא עושה כל שביכולתו כדי ששרה לא תגיע לידיו של מלך מצרים? רגע לפני הכניסה למצרים מבקש אברהם משרה לומר שהיא אחותו, אך
גבולות היכולת השכלית של האדם צומצמו אל גבולות חוקי הטבע. שם לא נמצאת האמונה היכן נמצאת האמונה? האדם זקוק למרחב חופשי של בחירה גם
מן השמים הודיעו לאברהם שלא בהתנתקות מן החברה ועמידה מן הצד יצליח להשפיע עליה, אלא דווקא בהיותו בתוך החברה בתחילת דרכו היה אברהם בודד באמונתו,
יעקב הבין שהבטחת הקב"ה לאברהם היא לא ביחס לכמות האוכלוסייה של עם ישראל אלא לנצחיותה של האומה שלוש פעמים התברך אברהם בברכת הזרע, כל פעם
כאשר אנו מתבוננים על הפטרת השבת נראה לכאורה כי הדבר המקשר אותה לפרשת השבוע הינו ברור. שהרי לימדונו חז"ל שהפסוק האומר "מִ֤י הֵעִיר֙ מִמִּזְרָ֔ח
המילים הראשונות ששמע אברהם אבינו בדברי ריבונו של עולם היו ״לך לך״. אנחנו, לומדי התורה, מופקדים על הדרך שבה אנו קוראים את הציווי המיוחד
אברהם מתגלה במלוא רגישותו לערך פדיון השבויים, ואולי זה המקור לרגישות ולאכפתיות הזו שלנו עד עצם היום הזה הרגישות היהודית לחיי אדם בכלל, ולחיי השבויים
