פעולה קרקעית ושחרור החטופים

כבר בפרשה השלישית בתורה, פרשת "לך-לך", אנו נתקלים במלחמה, מלחמת ארבעת המלכים את החמישה, והדבר ממחיש כנראה שמלחמות היו לחם חוקו של המין האנושי משחר ההיסטוריה. כבר אבי האומה הראשון, אברהם אבינו יוצא למלחמה, והדבר משקף כנראה את העובדה שמאבקים מול אויבים היו מאז ומעולם בשר מבשרו של הקיום היהודי.

היו לאברהם סיבות רבות וטובות להימנע מהמלחמה בארבעת המלכים, שחטפו ולקחו בשבי את לוט בן אחיו. הוא היה יכול לומר לעצמו: הרי לוט איננו צדיק הדור?! הוא בחר לשבת בעיר החטאים סדום, ומדוע עלי להסתכן במלחמה להצלתו?! אברהם היה יכול גם להטיל ספק בסיכויי ההצלחה שלו במשימה: אחרי הכול מדובר במלחמה נגד קואליציה רבת עוצמה של ארבעה מלכים גיבורים שהביסו חמשה, בעוד הוא ואנשיו לא היו לוחמים מאומנים ומנוסים.

ואכן, לדברי המדרש, אנשיו של אברהם באו וטענו כנגדו: "חמישה מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולים לעמוד בהם?!" אולם אברהם לא היסס. הוא הניח בצד את כל הספקות והחששות, ויצא למרדף ולקרב באופן מיידי, וחזר עטור ניצחון. כיצד זכה אברהם לניצחון כה מופלא, חרף הנחיתות בנשק, במיומנות ומן הסתם גם במספר הלוחמים?

חכמי המדרש הציעו שלוש תשובות לשאלה זו: הם מביאים את הפסוק: "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק…  יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם" (ישעיהו מא, ב), ושואלים: "מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם?" שלוש התשובות מתבססות על שלושה פירושים למונח "צֶדֶק" שבפסוק (ב"ר מג):

1. צדק הוא כינוי לה', צדיקו של עולם: "חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך". לפי פירוש זה הקב"ה בעצמו התערב בהשגחה ישירה, כדי שאברהם ינצח במלחמה.
2. "מזל צדק היה מאיר לו". לאור פירוש זה מדובר בחוקיות טבעית שנקבעה בגרמי השמים והיא שעוזרת לצדיק כאברהם לנצח.
3. "צדקה היתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם אין מי יעשה אותי". כלומר: מעשי הצדקה והחסד של אברהם הם שזיכו אותו בניצחון במערכה. לפי פירוש זה הניצחון לא נבע מהתערבות שמימית אלא דווקא מפעילות ארצית, בבחינת "וצדקה תציל ממוות". הצדקה צווחה שהכרחי להציל את אברהם ולהצליח דרכו, כי רק הוא יכול ללמד את דרך החסד בעולם.

לפני חמישים שנה החלה מלחמת יום הכיפורים בקריסה צבאית, בהרג ובשבי של חיילינו, ולא ברור מהו הצדק שבא לעזרתנו: התערבות ישירה של בורא עולם, חוקיות שהוטבעה בטבע ההיסטוריה של מדינתנו או זכות הצדקה של ישראל. סביר להניח ששלושת הגורמים חברו יחדיו, כדי שהמלחמה תסתיים בהצלחה כמלחמת אברהם. גם כיום התחלנו מנקודת פתיחה איומה של קריסה, רציחה ושביה, אך שלוש הזכויות של אברהם עשויות לעמוד לצדנו: השגחה של בורא עולם, חוקיות קוסמית שמחזקת את עם ישראל, ומעשי החסד והצדקה הרבים שאנו עדים להם מאז שמחת תורה, כאשר רוח גדולה של נתינה שוטפת את המדינה.

מבצע החילוץ של השבוי לוט ושאר שבויי סדום שנחטפו איתו, היא אחת הפעולות הראשונות של אברהם אבינו עליהן מספרת התורה. התיאור המפורט מלמד כיצד כבר אבי האומה קבע בישראל את האתוס של דאגה ופעולה למען שבויים. מאז היה פדיון שבויים לערך ולמצווה מהמעלה הראשונה בעם ישראל, שגילה מסירות מיוחדת כדי לפדות את בניו משביים. הדבר מתבטא בברור גם בהלכה, ודי אם נזכיר את דברי הרמב"ם: "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", והמשתמט מקיומה עובר לדבריו על כמה מצוות לא-תעשה, ומבטל כמה מצוות עשה (מתנות עניים ח, י), והשולחן ערוך קובע כי: "כל רגע שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, הוי כאילו שופך דמים" (יו"ד, רנב, ג).

המורשת של אברהם מלמדת אפוא על הנחישות והנחרצות שצריכים להיות ביציאה לפעולה צבאית צודקת, והמסורת של מאמץ להצלת שבויים בה החל, ובה המשיכו בניו במרוצת הדורות, מלמדת על האחריות ועל הרגישות שצריכים להיות כלפי השבויים בידי חמאס, שיש לעשות מאמצים כבירים להביא לשחרורם ולהשבתם.

כששחרר אברהם את לוט ואנשי סדום, הוא עשה מהפכה בסדום ועמורה. הוא הפך אותן מערים מובסות לערים מבוססות, מצבאות שהתבוססו בבארות חמר לצבאות שהתבסמו בחומריות. כמו אברהם שהצליח לבצע מהפך ורדף את האויב "עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק", כך צה"ל הצליח לפני חמישים שנה במלחמת יום הכיפורים להפוך פתיחה איומה לסיום מפואר ולרדוף עד קרוב לקהיר ולדמשק, וכך יצליחו בעז"ה חיילינו מול אויבינו העומדים עלינו לכלותינו. משחרור השבויים של העברי הראשון ילמד  הדור האחרון להתאמץ ולהשקיע בשחרור שבויינו ונזכה לישועת ה' ולקיום דברי הנביא: "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה" (ישעיהו נא, א).

(לך לך תשפ"ד)