מי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ

מהי המטרה שלשמה צריך היה אבינו לעזוב הכל מאחוריו וללכת אל ארץ שאפילו את שמה לא אמרו לו בטרם התחיל את צעידתו? התורה אכן משיבה על שאלה זו בצורה "מפורשת":  "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל". המטרה הינה שינוי הסטטוס של אברהם מיחיד ומשפחה אל גוי גדול! בהתחשב בעובדה שאברהם כבר מאמין בבורא, והוא אף עושה נפשות לרעיון המונותאיזם ("וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן"), יש כאן אמירה אלוקית ברורה: המסגרת להמשך עבודתך הברוכה, אומר ה' לאברהם אבינו, תהיה במסגרת גוי גדול ולא במסגרות שבהן פעלת עד כה.

היוצא מכך, רעיון הפצת האמונה בא-ל אחד, יעיל, נכון ומשפיע יותר כאשר הוא הופך להיות רעיון של אומה שלמה ולא של יחידים, גדולים ככל שיהיו. בפסוקים האניגמטיים הבאים, התורה מספקת לנו הצצה אל התוכנית האלוקית השלמה, זו שבגינה מתבקש אברהם ללכת ארצה כנען: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

בעל הטורים על אתר מסביר כי לפנינו שבע ברכות המתבססות כל אחת על רכיב אחר בפסוקים: "'ואעשך לגוי גדול וגו" – ברכו כאן שבע ברכות (במד"ר יא ב) והן אלו: ואעשך לגוי גדול, והיא הגדולה שבכולן שיעשהו לגוי, שעם זאת נכלל השעבוד והשחרור. והשנית, שבהיות אברם טרם היכנסו בברית יברכהו ברכת הממון כמו שנאמר (להלן יג ב) 'ואברם כבד מאוד'. והשלישית, שיגדל שמו מאברם לאברהם (תנ"י חיי שרה ו). והרביעית, שיהיה הוא בעצמו ברכה. והחמישית, שיברך השם מבורכיו. והשישית, שיאור כל מבקשי רעתו. והשביעית, שיתברכו בו כל משפחות האדמה".

לסדר הברכות חשיבות רבה בהבנת העניין. שלוש ברכות ראשונות עוסקות באברהם באופן ישיר (גוי גדול, עושר והגדלת שמו); ברכה רביעית נוגעת לאברהם ולאחרים (שיהיה הוא בעצמו ברכה); שלוש הברכות האחרונות עוסקות ביחס האחרים לאברהם במעגלים רחבים יותר (יתברכו מבורכיו, מבקשי רעתו ייאורו, יתברכו בו כל משפחות האדמה).

לפנינו גם סדר כיאסטי שבמרכזו הברכה הרביעית, גם נבואה, ואפשר  אפילו על בסיס כרונולוגי. ברכות אלו מציבות בסופו של דבר את האנושות במרכז. אברהם נבחר באמצעות הגוי שיצא מחלציו להיות נושא הבשורה לאנושות כולה. הדרך לעבור את כל הדרך מיחידים, משפחות, אבות, שבטים, ולבסוף עם, היתה דרך קשה מנשוא. כל הסיפורים הדרמטיים שבפרשות הבאות מציגות מצב של התפתחות טבעית לכאורה! מדוע לכאורה? כי בקריאה פשוטה כל האירועים המסעירים שבסופו של דבר גרמו לנו לרדת למצריים ולעלות משם כעם, הם 'סיפורים מן החיים' שמהם נגזרו באופן 'טבעי' כל התוצאות, תוצאה אחר תוצאה.

בהתבסס על ברכת השם לאברהם, נראה כי על אף קיומה של ה'בחירה החופשית' זו שעומדת בבסיס הדרמטיזציה של סיפורי האבות, יש ברמה הלאומית 'יד מכוונת'. מרגע שהשיח בינינו ובין הא-ל הפך משיח של בודדים לשיח של אומות, ל'בחירה החופשית' הפרטית כבר אין משמעות, כי הקב"ה הבטיח לאברהם להיות גוי גדול על כל המשתמע מכך.

כך לדוגמה נוכל לפרש את הפרשיות השונות שבפרשתנו מתוך מבט זה- הפיכתו של אברהם ל'מותג בינלאומי' שיש לו תוכניות גם על ארץ כנען, כבסיס להפצת האור הגדול לכולי עלמא.

הוא בונה את המזבח לא-ל כאשר הכנעני אז בארץ כאות תודה על  שמירתו והבטחותיו. ברעב הגדול הוא יורד אל האימפריה המצרית ויוצר כמעט תקרית בינלאומית עם מלכה. הוא נפרד מלוט בן אחיו ובכך הוא מתחיל את תהליך ה'סינון' בתוך המשפחה האברהמית, כדי שרק הראויים יחסו בצילה של ברכת השם. הוא 'מתמודד' מול ריבונו של עולם בניסיון הירואי להציל את אנשי סדום החטאים. בכך הוא מעיד על עצמו כי הוא מעורה היטב בארץ ומעמיד את כוחותיו הרוחניים והגשמיים לטובת תושביה הנוכחיים. הוא אף  יוצא למלחמות חוץ ומנצח מלכים רבים. לבסוף מתבררת באופן סופי שאלת יורשו היחיד לברכת השם. כל אלו פעולות ואירועים בעצימות טרום לאומית וטרום מדינתית, ששותפים לה אנשים רבים, משפחתו, חניכיו וילידי ביתו.

(לך לך תשפ"ד)