חזרה לתפיסה האברהמית

המקרא לא מספר לנו מה הייתה הסיבה לבחירה באברהם. למשל לגבי נח, המקרא מציין את הסיבה לבחירה "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-להים התהלך נח". אברהם הוא בן תרח עובד אלילים,  אין יחוס מיוחד. מדוע שא-לוהים יבחר בו? מה יש למסורת המקראית של יהדות אתיופיה לתרום בעניין שאלה זאת? כהרגלנו נטייל במקומות שונים ונחזור לענות על שאלתנו.

השקפת המקרא על האדם היא מיוחדת במינה. כדי להבין את התפיסה הרדיקאלית, טוען פרופ' צבי אדר שעלינו לבחון ולהכיר את ההשקפות שרווחו במזרח הקדום בשאלה זאת. כמו כן, עלינו להרחיק אל תקופת התלמוד ולראות כיצד הרעיונות של המקרא מתפתחים כרעיון מרכזי במחשבת חז"ל.

האדם מוצג כאמצעי, בין יתר האמצעים, להשגת יעדים כלכליים או פוליטיים. הווי אומר, עולם שבו הצורך לשמור על ביטחון הרכוש או על שיקול פוליטי גובר על ערכם של החיים. זה עולם שבו אדם ורכוש הם בני חליפין. המניע של שיטה זאת הוא הרצון להחזיר את מה שנגרע מכוח הלחימה והעבודה. בניגוד לתפיסה היררכית הרואה את האדם כמכשיר שניתן להגדירו ולהעריכו מי שווה יותר ומי שווה פחות, המקרא קובע באופן חד-משמעי: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ה). אמנם האדם הוא חלק בלתי נפרד מהבריאה, אבל הוא שונה ממנה כי הוא בלתי ניתן להגדרה כמותית. אי אפשר להעריך אותו במחיר. חייו של האדם, כל אדם באשר הוא אדם, אינם נמדדים בכסף או ברכוש. בשל כך, רצח במזיד אדם הוא פשע לאנושות שאין עליו כפרה. אדם כזה אינו נתון לרחמי אדם.

אף שהדבר פרדוקסלי, העונש על רצח הוא גזר דין מוות. מקובלני מסבי זצ"ל אבא דג'ן (גדעון) מנגשה, שבבסיס התפיסה התיאולוגית בעולמה של קהילת "ביתא ישראל" עומד ערך יסודי אחד – ערך השוויון. בפני הא-ל כולם שווים. אין שיח של "אתם" ו"אנחנו". יהא האדם אשר יהיה – יהודי או שאינו – כולם מתייחסים לקב"ה בצורה שווה. אין חשוב יותר או חשוב פחות, כולם מהווים חלק מהישות האלוקית. האדם נמדד על פי התנהגותו, נקודה. לא על פי מוצאו, מראהו, מפלגתו. על פי תפיסה זו, אנו יכולים להבין מהי גזענות. גזענות פירושה "אבי טוב מאביך", ולכן התורה עוקרת אותה מלכתחילה באומרה כי אב ואם אחד לכולנו. כל ההבדלים הם משניים, ולכן "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם".

לאחר שה' ניסה את האנושות בגן עדן, במגדל בבל ובמבול, הוא בחר באברהם. אפשר היה לכאורה לדמיין שאחר שד/ ניחם כי עשה את האדם, ייקח עפר מארץ ישראל, רצוי מירושלים, מהר הבית, ויעשה אדם חדש – היהודי. אך אין סיפור כזה, ולא יכול להיות, כי הוא יסלף את רוח המקרא. אברהם אבינו הוא בן תרח, והוא הגר הראשון. מבחינה גנטית הוא בדיוק ככל אדם אחר, רק מבחינה התנהגותית הוא מיוחד. אברהם נבחר כי הוא חידש בעולם את התפיסה הזאת – יש א-לוהים אחד לכולנו. אנו נמדדים על פי התנהגותנו, כל אחד בדרכו. נדמה לי שבשנה האחרונה כולנו איבדנו משהו מתפיסה מקראית זאת. אף אחד לא יכול לטעון 'ידיי לא שפכו את הדם הזה'. השיח הישראלי הגיע לנקודת שפל. את הרחמנים ואוהבי הארץ הפכנו לאכזרים, וכלפי האכזרים התנהגנו כרחמנים. התנהגנו כמו אפר פרה אדומה – טיהרנו את הטמאים וטימאנו את הטהורים. עכשיו אנו יודעים מי הטמאים ומי הטהורים, מי האכזרים ומי הרחמנים. פתאום חזרנו לאברהם, לתפיסה המקראית.

הסולידריות החברתית של כל אזרחי מדינת ישראל מדהימה: ערבים, נוצרים ויהודים, חילוניים ודתיים, ספרדים ואשכנזים, חרדים ומתנחלים – כולם חלוצים וחמושים ומבקשים לעמוד מתחת לאלונקה. החרדים, שניסו להתחמק מגיוס לצה"ל, מחפשים היום את הדרך להתגייס; אזרחי מדינת ישראל הבדואים הם חלק מהקצונה הבכירה שמובילה את הלחימה; ערבים ישראלים רבים הציעו סידור לינה; ובכלל, מעשי גבורה מעוררי הערצה של אנשים, שלפני המלחמה סומנו כאויבי היהדות והציונות וכאנרכיסטיים ופתאום כעת מתגלים כמלאכים.

כך או אחרת, בעוד שנה, לאחר טיהור החמאס מהרצועה, אני רואה בעיני רוחי כיצד התושבים חוזרים ליישובים ולקיבוצים שנחרבו ומפריחים את השממה מחדש. זה לא ישוב למה שהיה לפני המלחמה – היישובים והקיבוצים יכפילו את עצמם. אני כבר מזמין מקום להשתתף, לפחות בחלק מהזמן, במסיבת הטבע ברעים. תתחילו להזמין מקום מעכשיו, כי לא יהיה שם מקום במסיבה הזאת. אל תדאגו, לא תהיה שם מחיצה. אותה מסיבת טבע, שהפכה לסיוט נוראי, תהפוך בעוד שנה למסיבת טבע מרפאת – ריפוי של כל החברה הישראלית.

אבל יש עוד צעד חשוב שיש לנקוט כדי לחזור לתפיסה המקראית האברהמית: עלינו לדרוש "לעשות צדקה ומשפט", עלינו לקיים את החוק המקראי "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ". הרוצחים השפלים האלה של חמאס – דינם מוות. אם לא יהיה דין מוות בחוק הישראלי, אנו נמשיך להתאכזר לרחמנים ולרחם על אכזרים.

(לך לך תשפ"ד)