הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)מחלחלת היא בנו וטורפת את דעתנו, כל אימת שאנו נדרשים ללוות בדרכם האחרונה את קרבנות האסון שאירע בשמחת תורה, "ארץ ישראל נקנית בייסורים!". מימרא זו שגורה בפי העם, ואנו נוהגים לשננה בשעות הקשות הפוקדות אותנו במאבק על ארץ ישראל ויישובה.
יסודה של מימרא זו בדרשתו של ר' שמעון בר יוחאי הנסמכת על פסוקים מפרשת השבוע שלנו, "שלש מתנות טובות נתן ד' לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י ייסורים, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא" (ברכות, ה'). אולם, עדיין יש לתהות. על מה ולמה נגזר עלינו לסבול ייסורים כדי לזכות בארץ ישראל? אם חפץ ד' לתיתה לנו בעין יפה, מדוע אינו יכול להושיטה על 'מגש של כסף' במקום לכרכה במעטפת ייסורים?! בספר 'קול התור' לר' הלל משקלוב, תלמיד מובהק של הגאון מווילנה, הוא כותב, "לדעת מאש, כי ארץ ישראל נקנית בייסורים. אבל בזה היא נקנית ממש ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו, אם יהיה חס וחלילה איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע ומן המיצר נגיע למרחביה" (קול התור א', י"ג). הדגש, "אבל בזה היא נקנית ממש!" לא במתנת חינם ניתנת לנו הארץ! אנו קונים אותה בקניין גמור ומשלמים עליה במטבע קשה של מסירות נפש וייסורים. במתנה זוכה האדם ללא עמל ויגיעה, ולפיכך הריהו נותר פסיבי בעת קבלתה, לעומת זאת המתאמץ ומתייסר להשיג דבר יקר ערך, הופך בעצם המאמץ ממקבל לשותף, והדבר שהושג הינו חלק ממנו, ולפיכך יקר הוא ואהוב בעיניו שבעתיים.
וכך, אף קניין ארץ ישראל, ככל שרב המאמץ ורבים הייסורים הכרוכים בדבקות בה, כן מתברר תפקידם וייעודם ללבות בלבנו את אש אהבת הארץ ולהעמיק את שורשנו בה. לא! איננו מזוכיסטים ואיננו מחפשים ייסורים! אבל בדיעבד, בשעה שבאים עלינו ייסורים, אנו מבינים את דבריו של ר' שמעון בר יוחאי ויודעים כי מכוחם נקנית לנו הארץ ממש. ועל כן איננו מעלים בדעתנו לסגת נוכח כל קושי ומכשלה אלא אדרבה מעמיקים שורש בארץ ולוחשים לה אהבה בכאב ובדמע.
פרשת השבוע שלנו נפתחת בקריאה המפורסמת אל אברהם אבינו, "לך לך מארצך וממולדת ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית, י"ב, א'). א-לוקים דורש מאברהם להתנתק משגרת חייו ולצאת למסע לעבר הלא נודע, על מנת שיכול למלא את ייעודו. הרמב"ן מבאר שהעזיבה נובעת מהיות אור כשדים מסוכנת למשפחת אברהם. הרב אהרן ליכטנשטיין מבאר שעלייתו של אברהם מתחילה כפי שמתחילה התנועה הציונית של הרצל. ישנן רדיפות בגלל זהות יהודית ובגלל דבקות בד', מתוך אמונה וערכים, ואברהם מרגיש צורך לברוח. נקודת המוצא שלו אינה המשיכה לארץ, החזון, אלא הבריחה מאור-כשדים. אברהם עולה מארצות המצוקה, מעמק הבכא. אבל בהיותו בחרן, בחניית ביניים, אברהם מצטווה לעשות מה שעלה בדעתו "ללכת ארצה כנען". בתכניתו הפרגמטית מופחת רוח א-לקים. כאן נקודת ההצטלבות בין תכניותיו של אברהם לתכנית ההשגחה לשתול אותו בארץ ישראל. נקודת-המוצא שלו היא לברוח, לשרוד ולהתקיים, והתכנית הזו הופכת להיות תשתית להשלמת רצון ד'. התכנית נטולת-החזון של אברהם קורמת עור וגירים, ומתווסף לה מימד של הגשמת רצון ד', מימד של מיצוי מבחינה אישית ומבחינה לאומית פרשנות זאת מבוססת על ההבחנה בין שני סוגי ברית שנכרתו בין עם ישראל לבין א-לוקים, ברית גורל וברית ייעוד.
(לך לך תשפ"ד)
