הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" – למה ? זו אחת השאלות המורכבות ביותר והמפליאות ביותר הקיימות במקרא. שכן, מדובר באירוע המכונן של האומה הישראלית, בהיותו יסוד הלוח העברי, הזיכרון ההיסטורי וכארבעים מצוות הקשורות בגלות מצרים, בשעבוד מצרים וביציאה ממנה. חלק מהפשר נמצא בברית עצמה, שכן נאמר בה "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה", לאמור: ריבונו של עולם מנהיג את העולם בצדק, ואף שארץ ישראל אמורה להינתן לעם ישראל, וברית האבות היא זכיה בארץ הזאת – "…שאין הקב"ה נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה" (רש"י), עם ישראל עדיין אינו יכול לנחול את ארצו, ועל כן הוא חייב לגלות ממנה. זו עצמה בשורה מוסרית מרחיקת לכת, אולם אין בה תשובה ל"עבדום ועינו אותם", ואין בה מענה לשאלה העצומה המקופלת בה.
אחת ההוכחות לגדלותה של השאלה נמצאת בעובדה כי ר"י אברבנאל, בעיקר בפירושו להגדה של פסח, מציע שמונה תשובות שונות לשאלה זו. כלל ידוע הוא שאם יש שמונה תשובות לשאלה אחת – ניתן להניח כי אין לנו וודאות בהיותה של התשובה מכוונת. ברם, ניתוח של התשובות השונות, בלי להזדקק לפרטים, מלמד כי ביסודו של דבר ישנן שלוש תנועות בסיסיות של מענה. הן רלוונטיות מאוד להיום.
ראשונה בהן היא תשומת לב אל העבר. חז"ל טענו כי גלות מצרים נוצרה בשל מעשים לא מדויקים של אברהם אבינו עליו השלום. ישנן הרבה קושיות על דבריהם, אך ראשונים רבים הלכו בעקבותיהם. גם רמב"ן טען כי הגלות נגזרה בשל ירידתו של אברהם אבינו למצרים בעת הרעב, בעוד שהיה עליו לדבוק בארץ לאור ההבטחה הא-לוהית. פירושו נראה מבוסס בשל ההקבלה שבין ירידת אברהם למצרים בשנות רעב, לקיחת שרה, ויציאה ברכוש גדול, לבין ירידת יעקב ובניו במבנה דומה. זהו קו מחשבה אחד, המלמד כי הגלות היא תוצאה של העבר.
קו מחשבה שני המופיע בדבריו הוא שהגלות והשעבוד אירעו מכוח העתיד. כדי שיוקם עם ישראל, בדרכו הייחודית, יש צורך בתחילת הופעתו מחוץ לארצו, בהטמעת יכולת קבלת העול והכרה בחומרת השעבוד, כדי שתהיה משמעות ל"שלח את עמי ויעבדוני", ובשל יצירות רבות שנוצרו מכוח היותנו עבדים לפרעה. המבקש להבין מפני מה הייתה גלות מצרים ייטיב ללמוד אותה מהסוף להתחלה – מתוך התוצאות של הגלות, מה הדברים שהיא יצרה ומאלה ניתן להסיק מה היו סיבותיה הא-לוהיות.
קו מחשבה שלישי, אותו כתב ר"י אברבנאל, בקיצור נמרץ, וחבל על כך, הוא שלמעשה הגלות והעבדות אינה נובעת מהקב"ה. היא נובעת מבחירות שגויות של יוסף ושל אחיו, וכתוצאה מכך הם התגלגלו למצרים. במצרים הם גרמו לפרעה החדש לחשוש מהיותם גיס חמישי, ומכאן התנהל כל הסיפור. הקב"ה מבשר זאת לאברהם אבינו מלכתחילה, אולם משעה שהוא נתן בחירה חופשית לבני אדם – לא תמיד הוא מתערב, ולעתים מתקיים היסוד הפשוט שהמאורעות הם פרי יצירתו של האדם.
***
דומני שאין אדם מאמין שאינו מתלבט בימים אלה היכן אנו יכולים לשמוע ולהבין מתוך המאורעות הנוראיים שאנו שרויים בתוכם את דבר ה' ואת המסר משמיים. לצערי, יש בינינו הסבורים שלהם ניתן הידע והאפשרות לחצות את הקו שבין א-לוהים ואדם, והם מבשרים כבר לעולם את המסקנות שלהם. באופן "פלאי", המסר הא-לוהי טוען למעשה שמה שהם סברו קודם לכן – מתאמת על ידי המאורעות האלה, והם מהווים הוכחה שהם צודקים. כביכול, ריבונו של עולם פועל בעולם בדרך אכזרית מאוד ועובד אצלם כדי לחזק את תפיסת העולם שהם נמצאים בתוכה.
"אותתינו לא ראינו, אין עוד נביא, ולא אתנו יודע עד מה. עד מתי א-להים יחרף צר, ינאץ אויב שמך לנצח" (תהילים עד ט-י). אין לנו נביא, ואין כוח ביד איש לדעת זאת. טוב לו לאדם לא להכות על לבם של אחרים, כי אם על לבו שלו עצמו, ולחשוב באופן כללי בשלושה קווי חשיבה דלעיל. לברר עם עצמו היכן נקודת הפגיעה העיקרית שחטפנו, ולאור זאת להניח שאלה הסיבות מן העבר שבעטיין הביא ריבונו של עולם את הרעה הזו עלינו; לבחון בתוך עצמו מה יכולה המציאות הזו ליצור בעתיד, ולבחון האם אפשר שהוא יהיה חלק מהבניין המכונן הזה; ולא פחות מכך, לזכור כי משעה שריבונו של עולם ברא את עולמו בדרך שלאדם יש בחירה חופשית – יש אנשים רעים שבחרו ברוע הצרוף, ואיבדו את צלם האנוש שלהם, ואנחנו קרואים להעמיד כנגדם את צלם א-לוהים שבנו, לנצח ולהכניע את הרע, ולבחור בחיים ובטוב.
(לך לך תשפ"ד)
אם כל הכבוד לאברבנל הניסיון שלו להסביר לא משכנע. נתחיל בהנחה שעבדות ישראל במצרים היא עונש על מעשי אברהם בעיקר ירידתו למצרים בשל רעב בארץ .זה סותר את הכלל שאין מעניין לפני שמזיהירים. מעולם לא צווה אברהם לא לרדת מצרמיה לשבור שבר. ואם כן האם אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה?. וגם בצורה כל כך חמורה כמעט 400 שנה של עבדות ועבודות פרך והרג כל הבן הילוד ? לא מתאים למוסר היהודי.
וגם הטענה שהכל נעשה בידי אדם ולא מהלך אלוהי נוגדת את התפיסה שהכל נהייה בדברו. הכל פירושו הכל בלי יוצאים מהכלל.
ההסבר היותר משכנע הוא של שפינוזה. האל נוהג את העולם על פי הטבע. הוא חא מתערב כלל לא בניסים וישועות ולא באסונות מחרידים שאם אכן הוא חלילה גרם אזי הוא מלך רשע ואכזר. כל מי שמיחס לאל יכולות שליטה על כל ומסביר את הטוב והרע כפועל יוצא מרצון האל חוטא ומחלל שם שמים.