כל המאמרים במדור וירא

יש זמנים שצריך להתכנס על מנת להתמלא כדי שיהיה לנו אחר כך מה להעניק לכלל את השתלמותו האישית שילב אברהם אבינו עם פעילותו לקרב את

לאחר שהמלאכים מודיעים ללוט שסדום עומדת להיחרב, הוא מזרז את חתניו לצאת מסדום.  אולם, החתנים זלזלו באזהרתו: "וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו… וַיְהִי

חילוקי דעות התגלעו בפרשתנו בין האבא והאימא של כולנו, אחרי ששרה ראתה "אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית מְצַחֵק". רבו הפירושים על טיבו של צחוק זה, החל

במשך דורות רבים התגאה עם ישראל להיות ההפך מרודפיו. שני הפכים גמורים בפרשה. מחד גיסא, התורה הפליגה במעשי החסד של אברהם לפרטי פרטים. מאידך גיסא,

בחיי הציבור, כמו בחיי הפרט, מציאות החיים מזמנת לנו אתגרים ברמות קושי שונות מבלי שבחרנו בהם, שדורשים מאתנו להשתנות ומעמידים אותנו בניסיון – האם נצליח

סדום ועמורה מתוארות בפרשה כערים מלאות בחטא, עד כדי כך שלא ניתן למצוא בהן אף לא עשרה צדיקים. כאשר מתבוננים בפסוקים ומנסים לראות מה היה

"אין דבר שלם יותר מלב שבור וזועק יותר מן הדממה". כך שוררה-פזמנה נעמי שמר בעקבות אמירה המיוחסת לר' נחמן מברסלב. עיון בפרשת השבוע מלמד כי

    בפרשת השבוע, אנו קוראים על ביקור המלאכים באוהל אברהם, להם הוא מגיש חמאה וחלב ובן בקר. בעקבות פסוקים אלו נעסוק הפעם בשאלה –

חווית אי הוודאות היא חוויה קיומית יסודית שבעצם העמידה לפני הקב"ה מה אנחנו יכולים להפיק מסיפור העקידה לימינו? עקרונית, הקרבת הבנים נאסרה באיסור חמור, והיענותו

היסטורית, ישמעאל חי מאז ומעולם במדבריות ועם ישראל קשר את גורלו לארץ ישראל לשבט ולחסד הרבה 'צחוקים' יש בפרשתנו. ריכוז של צוחקים וצוחקות, ריכוז המעורר