העקידה של ימינו

חווית אי הוודאות היא חוויה קיומית יסודית שבעצם העמידה לפני הקב"ה

מה אנחנו יכולים להפיק מסיפור העקידה לימינו? עקרונית, הקרבת הבנים נאסרה באיסור חמור, והיענותו של אברהם להקריב את יצחק (גם אם נמנעה ברגע האחרון) אינה עולה על הדעת בימינו. אם לא נאמר שזה עצמו הוא הלקח ממעשה העקידה, היינו האיסור על הקרבת הבנים, מהו המסר של הסיפור?

בדור האחרון היו כמה הוגי דעות שביססו את תודעת ההקרבה (שיסודה במעשה ההירואי של אברהם, בעקידה) כתודעה בסיסית שהולך איתה האדם המצווה (ראו ר' עיר שי, Religion and Morality). אלו סבורים שהעקידה והנכונות להקרבה מאפשרות לאדם בן ימינו לגשר על הפער שיש לעיתים בין תביעות ההלכה ובין האינטואיציה הטבעית או המוסרית שלו. היכולת של האדם ללכת בנתיב ההלכה על אף שהוא חש שהיא אינה דוברת את שפתו, להיעתר לציפיה שיעשה מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונותיו מבוססת על התודעה שזה מה שה' מבקש ממנו לעשות והוא נענה ואומר "הנני", והוא נכון להקריב את עצמו, חלבו ודמו לשם כך. הרב סולוביצ'יק נעץ בנקודה זו את חווית האמונה כולה ובפתיחה לספרו "איש האמונה הבודד" הוא מתאר את חווית האמונה כחוויית סבל. הסבל, כפי שהוא מתאר, שורשו ברמות שונות של הקיום שהמשותף שבכולן הוא השונות והמורכבות שבהתבוננות על העולם ועל מה שהוא תובע מאיתנו.

הרב שג"ר התבונן בדרך שונה לחלוטין ואפילו הפוכה על העקידה ועל המסר המרכזי שלה לימינו. הוא לא העמיד במרכז את ההקרבה ששורשיה בקרע שבין דרישת ה' ובין השכל, הרגש או המוסר. לדידו, מן העקידה ניתן ללמוד לעניין אחר לגמרי; ההתמודדות עם הספק. וכך כותב הרב שג"ר:

"הלקח ברור, עמדה דתית יומרנית ויודעת כל, הופכת את הניסיון ועמו את המאמץ הדתי בכלל לפיקציה. הניסיון בפרט, וחיים דתיים ומגע ממשי עם האלוקים בכלל, קיימים רק במקום שקיים האנושי והוא עניו ואינו יודע. עמדה יומרנית הינה גאווה וקולו של השטן… אי אפשר להגיע לודאות לגבי טיבו של הניסיון, מהו רצון ה' האמיתי, לקיים את הציווי או למרוד. כל אמירה אלוקית נתונה לפרשנויות שונות ואפילו הפוכות. מהו אם כן רצונו של אלוקים…?" (מתוך: הישן יתחדש).

הרב שג"ר מתאר את שעת המבחן של אברהם בהתלבטות שלו בשאלה מה באמת ה' מצפה ממנו. אילו היה יודע בוודאות שהקב"ה מצפה ממנו להקריב את בנו או היה יודע בוודאות שהקב"ה מצפה ממנו שלא להקריב את בנו היה פועל כרצון ה'. הבעיה המרכזית של אברהם היא שהוא צריך להכריע מה באמת דורש ממנו הקב"ה במצב של חוסר בהירות. כי "כל אמירה אלוקית נתונה לפרשנויות שונות ואפילו הפוכות", כדבריו. ואז אברהם, וכמוהו אנחנו, מוצאים את עצמנו מתייסרים בצמתים אחרים ותוהים "מהו, אם כן, רצונו של אלוקים"? והתשובה לשאלת הספק הזו, כפי שמלמד אותנו אברהם לדבריו של הרב שג"ר, היא: "הוא מוכן להסתכן בכך שאלוקים יבוא אליו מחר בהאשמות. כל זה בגלל אהבתו את האלוקים. התשובה שמדרש זה נותן לשאלות הספק היא תנועה מוחלטת המוכנה להמר על הכל". הרב שג"ר סבור שאהבת ה' מדריכה אותנו להכריע גם כשאנחנו בעלטה מוחלטת ולא בטוחים כמה אנחנו צודקים בדרכנו ההלכתית ואיננו יודעים האם זו היתה כוונתו הראשונה של הקב"ה, ואחרי כל זה להישאר באי הוודאות ולהכריע, כפי שאברהם עצמו לפי תיאורם של חז"ל שומע מן השטן אפשרות פרשנית אחרת לדברי הקב"ה. ואברהם מתעקש שהציווי האלוקי הוא מה שהוא סבור שהוא. וזה אפשרי רק מתוך הספק שנזרע בו. העקידה מלמדת לפי זה שחווית אי הוודאות היא חוויה קיומית יסודית שבעצם העמידה לפני הקב"ה.

(וירא תשפ"ג)