לא פעם אני מבקש להגדיר לעצמי את ההבדלים המהותיים שבין שנות הלימודים בישיבה לבין השנים שאחריהן, חיים בקהילה דתית לאומית נורמטיבית. כוונתי לשוני מהותי ולא
כשביקש אליעזר למצוא אשה ראויה ליצחק הוא מציב למיועדת מבחן: "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה אדוני וגם גמלך אשקה,
כאשר מגיע עבד אברהם לארם נהריים יושב הוא ליד המעיין ומגדיר סימן שיעיד על בחירת הנערה ליצחק: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ
בפרשת השבוע שלנו, שולח אברהם את עבד ביתו להביא אישה לבנו. אין הכתוב מפרט מהן תכונותיה ואופייה המבוקש של הנערה העתידה להצטרף למשפחה, למעט שני
כל העולם נדהם מהנס הגדול שאירע, כשאברהם הוליד את יצחק בגיל מאה. אולם בפרשתנו מתברר שאברהם הוליד עוד שישה ילדים מאשתו השנייה, קטורה, כשהיה לפחות
אנו חיים בעולם בו האדם מתחנך לצמצם ככל הניתן את מרחבי אי הוודאות בכל תחום אפשרי הניתן להשפעה על ידו. אנו לומדים, מתרגלים, חוסכים, מתאמנים-
שני מופעים של משא ומתן בפרשה. הם מתנהלים במקומות שונים, עם אנשים שונים, וסביב נושאים שונים, ואעפ"כ יש משהו שמחבר ביניהם. המשא ומתן הראשון מתנהל
פרשת "ואברהם זקן בא בימים" היא מן הפרשיות הנודעות בספר בראשית. ולוּ בשל העובדה שבקהילות המזרח היא נקראת על ידי החתן בשבת שלאחר חתונתו, ו"שבת
הארת פנים, ונכונות לעשות מעל ומעבר למען הלך זר שביקש "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", הם בסיס נישואיהם של רבקה ויצחק. במשך אלפי שנים אנו
הפטרת פרשת חיי שרה מניחה בפנינו את סוגיית הזקנה. סוגיה זו מופיעה גם בפרשה ומהווה חוט מקשר, אם כי סותר, בין השתיים. פנים רבות לזקנה
