מדוע דווקא יוסף ראוי להלחם בעמלק?
קבלה היתה ביד משה שאין עמלק נופל אלא ביד בני יוסף, שנאמר "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה – וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א', יח), לפיכך זירז את
קבלה היתה ביד משה שאין עמלק נופל אלא ביד בני יוסף, שנאמר "וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה – וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א', יח), לפיכך זירז את

יהודה ניגש אל המשנה למלך מצרים, ועדיין אינו יודע שמדובר באחיו. כיצד ייגש לשליט המאיים שלקח את בנימין? איך לגשת לנושא? המדרש מביא שלוש אפשרויות:

הפרשה נפתחת בעימות חזיתי בין יהודה ליוסף. העימות אינו סימטרי, משום שיוסף יודע בברור מי עומד לפניו. יהודה סבור שלפניו משנה למלך מצרים, איש עריץ

כאשר יוסף ביקש להושיב את משפחתו בארץ גושן, בנפרד מתושבי מצרים, הוא הנחה את אחיו שהתייצבו לפני פרעה, לומר לו כך: "אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ

הפרשה הקודמת מתארת את המפגש שבין יוסף לאחיו. הבה נתאר את המעמד. הם עומדים לפניו, באולם המרכזי שבארמונו, כשהוא יושב על כיסאו, רם ונישא. על
כשנודע ליעקב שבנו יוסף חי היתה תגובתו הספונטנית: "אלך ואראנו בטרם אמות", אבל ככל שהלך והגשים את משאלתו זו החלה לכרסם בתוכו חרדה, עד שהקב"ה

"ויאמר פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך" (מז/ח) הייתי בטוחה שארצה לכתוב השבוע על נקמה, ועל כמה יוסף פעל בגדלות נפש וויתר עליה, למרות מתיקותה,

אבינו הזקן עלול למות, בהילקח ממנו בנימין. אנא אפשר לנו למנוע אסון ושלח את הבן בחזרה! כך תובע/ מבקש/ מתחנן יהודה בפני שליט מצרים ומעמיד
מאז היעלמות יוסף, ממאן יעקב להתנחם וחי בעצבות מתמדת. צערו הגדול גרם לכך שזיקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת במפגש שמתרחש בינו לפרעה. כאשר יעקב

כאשר התורה שמה פסוקים סמוכים אחד לשני היא רוצה להפנות את תשומת ליבנו לכך שקיים קשר בין הדברים. וכאשר התורה מבקשת מאיתנו ללמוד לדורות את