
תעלומת ייסורי הצדיק
"רבנו הקדוש חשש בשיניו י"ג שנה, וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י, ולא הפילה אשה עוברה בא"י. בסוף י"ג שנה כעס רבי על

"רבנו הקדוש חשש בשיניו י"ג שנה, וכל אותן י"ג שנה לא מתה חיה בא"י, ולא הפילה אשה עוברה בא"י. בסוף י"ג שנה כעס רבי על

בכל ליל שבת, אנחנו משחזרים אחת מן הסצנות המרגשות ביותר בספר בראשית. יעקב, שזכה לראות את בנו יוסף אחרי שנות היעלמותו הארוכות, נוטה למות. יוסף

יעקב מברך את בני יוסף (בראשית מ"ח, כ') "בך יברך ישראל לאמור: ישימך א-לוהים כאפרים וכמנשה", והפסוק מסיים: "וישם את אפרים לפני מנשה". רבי לוי

פרשת ויחי, פרשת סיום ספר בראשית, איננה רק סיפור פרידה. היא הצצה נדירה אל רגע שבו עם עומד על סף עתידו, אך עדיין שקוע בעומק

רגעי השיא של המפגש בין יוסף, אביו ואחיו מלווים בהתרגשות רבתי. קולות הצחוק והשמחה נמהלים בבכי של התרגשות. עשרים ושתים שנה של נתק איום, ניכור

פרשת השבוע, פרשת "ויחי", מתארת את רגעיו האחרונים של יעקב אבינו, כשהוא מברך את בניו רגע לפני מותו. במעמד זה, יעקב נפרד מילדיו, לא רק

דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל – סוגיית השבטיות מעסיקה את הדעת מיום שנוצרה ועד ימינו אנו. מחד גיסא, ״כולנו בני אב אחד נחנו״, והחשיבות

צום עשרה בטבת מציין את תחילת המצור על ירושלים. שאר הצומות באים על חורבן ועל פורענות בעם ישראל: י"ז בתמוז מציין את הבקעתה של העיר;

הרב ד"ר מיכאל אברהם, ר"מ במכון הגבוה לתורה באוני' בר-אילן, חבר 'הנתיב השלישי' כיצד עלינו לשפוט מעשים של אדם? מי אחראי למעשים אלה – הקב"ה

הגענו לשלב הסיכומים. פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית, הוא "ספר הישר" – ספרם של אבות האומה, שנקראו 'ישרים', ואת מסע חייהם המרתק ורב התהפוכות,