"מישהו הוא אנחנו"
"שלח נא ביד תשלח" – זו הנטייה הטבעית הנמצאת בכולנו. על אף המחמאה הקיימת בעצם העובדה ששליחות מסוימת הזדמנה לידינו נוח לנו הרבה יותר להתחמק
"שלח נא ביד תשלח" – זו הנטייה הטבעית הנמצאת בכולנו. על אף המחמאה הקיימת בעצם העובדה ששליחות מסוימת הזדמנה לידינו נוח לנו הרבה יותר להתחמק
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ: (שמות, ל"ה, כ"א)

ד"ר יצחק קניגסברג בסיום פרויקט הקמת המשכן, משה רבנו מסר לבני ישראל דין וחשבון מפורט, על כמות התרומות שנכנסו ועל השימוש שנעשה בכל פריט למימוש
פרק ק"כ לספר תהילים עוסק בכוח הלשון. המזמור פותח בתחנוניו של דוד המלך כי הקב"ה יצילו מדבר שקר: "יְדֹוָד הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְׂפַת שֶׁקֶר מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה"
נפלאות המה דרכי התורה. לעתים מקופלים עולמות שלמים, דוגמת הלכות שבת הענפות, בפסוקים בודדים, והריהן כ"הררים התלויים בשערה", ופעמים שהתורה מפליגה ומאריכה בעניין אחד, ואי
ר' שלמה חורי, מרבני ג'רבה, כתב בספרו חשק שלמה (ג'רבה תש"ב) ביאור מופלא לחלקים מההגדה של פסח. בבארו את הפסקה הנודעת "והיא שעמדה", כותב ר"ש

מנהיג ציבור הנוהג בכספי ציבור שלא כדין פוגע בשלושה מעגלים: המעגל הראשון הוא מעגל הגזל הפשוט. יש הסוברים בטעות כי אם אין דמות מזוהה שהיא

חטא העגל הוא החטא החמור ביותר של עם ישראל! זאת התשובה שנקבל מרוב הנשאלים, אילו נערך סקר על דירוג חטאי בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר.
עמוס בר דע הפסוק האחרון של פרשת תצווה הסמוך לתחילת פרשת כי תשא עוסק בעשיית מזבח-הקטורת ונתינת דם הכיפורים ביום הכיפורים: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו אַחַת
כאשר ניתנו הלוחות הראשונים למשה נאמר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקים. (שמות לא) ובהמשך