כל המאמרים במדור שמות

הרב בנימין זאב מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות" הפרדוקס שכבר כתבנו אודותיו בעניין יתרו, מוצא את ביטויו גם כאן בפרשת תרומה. רבים המתקשים בלשון

פרשת תרומה מתארת את הכלים שהיו עושים למשכן. בציווי המתייחס לעשיית השולחן נכלל ציווי נוסף: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד". (שמות כה,ל) פרטיה

בפסוק ב' למזמור מ"ב בספר תהילים מופיע המשל הידוע, המדמה את כמיהת המשורר לאלקים לערגת האייל למים: "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג

מטיבו ומטבעו נתפס המקדש, והמשכן שקדם לו, כמשהו מרוחק, מופרש ומובדל, שלא כל אחד יכול לבוא בשעריו. רק הכוהנים רשאים לעבוד במקדש, והכניסה לפני ולפנים,

עו"ד אילן בומבך "אין אתה יכול לעמוד על אופיה של אומה זאת: נתבעים לעגל ונותנים, נתבעים למשכן ונותנים"(ירושלמי,שקלים א). שתי שאלות ראויות להשאל על התרומה

הרב דוד לאו הרב הראשי למודיעין מתוך הדגשת התורה "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" למדנו כי קיים קשר ישיר בין דיני הנזיקין וחובת האחריות של

בסוף פרשת משפטים מופיעה סדרת פסוקים שמחייבת הסברים מעמיקים. הכתוב אומר כך (שמות כד, ג-ז): "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל

בפרשתנו מתוארת מריבה, המתקיימת בין שני אנשים, שבסופה האחד נחבל באחד מאיבריו התורה קובעת עונש לחובל: וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא