כל המאמרים במדור שמות

תקופת מרדכי ואסתר מוגדרת על ידי חכמי הגמרא כזמן של הסתר פנים. מצד אחד, האירועים מתרחשים כפי שניבאו הנביאים; מצד שני, התהליך מורכב מאוד, עם

הטבח ב-7 באוקטובר הוביל את ישראל למלחמה שטרם נראתה כמותה מבחינת כמות החיילים הפצועים, אך יותר מכך חומרת הפציעות קשות מאוד. הודות לטיפול המסור והאיכותי

במהלך המחלוקת הנוראית של קורח ועדתו, מואשם משה בחוסר יושר ובנטילת שררה. משה נפגע ופונה להקב"ה: "וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר… לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי

"וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" [לח-כב] קשה לרש"י, מדוע נאמר כאן "כאשר ציווה ה' את

בשבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 99 מיכאל מיכאלי, אחרון תלמידי המחזור הראשון של ישיבת בני עקיבא הראשונה בכפר הרא"ה. פטירתו של מיכאלי, הנמנה עם המחזור

תושבי שדרות חזרו לביתם לפני כשבועיים, לפחות כ-60 אחוזים מהם. כפסיכולוגית וכמדריכה בשירות הפסיכולוגי בעיר, פגשתי אוכלוסייה מותשת ונרגשת, שנעה בין חשש לאופטימיות זהירה, כמהה

הסמכויות הרשמיות של הרבנות הראשית לישראל הן דלות מאוד, והאפשרויות שלה לרומם את קרן התורה הן עצומות. הסמכויות דלות: בחוק הרבנות הראשית, שהוא זה שבכלל

בשבוע שעבר הזכרנו את החלטתו של משה להפסיק את קבלת התרומות למשכן, צעד שיש בו התמקדות בצורכי הבנייה וכן מסר לעם על הצורך בתרומה גם

בשעה שסיים משה את מלאכת המשכן, נתבקש למסור "דין וחשבון" מפורט על כל אשר נעשה. פרשיות ויקהל-פקודי שחוזרות, באופן מדוקדק, על פרטי מלאכת המשכן, הן

מלאכת המשכן הסתיימה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא בירך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י, לט, מג).