
כאב כנגד כאב
"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל" (שמואל א', ט"ו, ל"ג). ציון השכול של אמו

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל" (שמואל א', ט"ו, ל"ג). ציון השכול של אמו

חז"ל לא אמרו "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אלא – "אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה –

שנאה, נקמה, ג'נוסייד והאשמות חמורות נוספות מוטחות לא פעם במצווה על מחיית עמלק. ואכן, יש דרשנים שעלולים לנצל את שבת 'זכור' להשתלחות של שנאה בקבוצות
בספרו, האדם המשחק, מייחס יוהאן הויזינגה שלל התנהגויות אנושיות ליסוד ה'משחק'. שפה, גינונים, התאגדויות, ומעמדות- כל אלו בעיניו הם חלק מעולם קסום וסודי המלווה כל
קל יותר לגייס תורם לבניית מבנה ישיבה מאשר לתחזוקתה השוטפת. המבנה קבוע והתרומה ניכרת לכל עובר אורח, במיוחד אם מתנוסס שם התורם. לעומת זאת, תרומה
עיקרה של היהדות הוא עולמו הפנימי של האדם, ועם זאת יש ערך מוסף למראה החיצוני. איך עלינו להתייחס לנויו של העולם? מצד אחד אנו אומרים:

מאז חורבן בית המקדש, התפילות באות במקום הקטורת והקרבנות, לכן התקינו חז"ל לומר את פרשת הקטורת, ואת הברייתא "פיטום הקטורת" כחלק מתפילות שחרית ומנחה. בפרשת

מחקר בריטי טוען כי הדרך אל האושר תלויה בעיקרה בגנטיקה. מדענים טוענים כי מצאו את הגן שמשפיע על מידת שביעות הרצון של בני אדם מחייהם.
כאשר בונים ישיבה קל יותר לגייס תורם לבניית המבנה מאשר לתחזוקה השוטפת של הישיבה. המבנה הוא קבוע והתרומה ניכרת לכל עובר אורח, במיוחד אם מתנוסס

"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" נדבר הפעם על בגדים. פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכוהנים, מבהירה מה עליהם ללבוש בעומדם לפני ה'. כשהגיעו למשמרתם,