כל המאמרים במדור שמות

רבים עסקו בשאלה המעניינת מדוע היה צורך בעשר מכות במצרים, עד מכת בכורות? לכאורה, אם הקב"ה רצה לגאול את בניו ולהוציאם ממצרים- די היה במכה

מכות מצרים היו, ברבות השנים, למעין מותג עצמאי, המנותק מהקשרן ההיסטורי. מאות דברי פרשנות, סיפורים ושירים (דוגמת יצירתו המופלאה של נתן אלתרמן, "מכות מצרים") עשו

למי נועדו המכות במצרים? מי אמור להתרשם מן ההנהגה האלוקית החדשה תחת שם הוו-יה? מי אמור לדעת את ה'? בפשטות התשובה הינה עם ישראל, שנאמר-

האדם האחרון שהיינו מצפים שמשה יעניק לו כבוד הוא פרעה. פרעה הוא הרשע האולטימטיבי של התורה, השליט האנטישמי הראשון, שציווה על הריגת כל הבן הילוד,

למעלה מעשרים שנה אני מכהן כרבה של הקהילה באורנית. למדתי על ייחודיותו של מושג הקהילה והשלכותיו העמוקות על עיצוב חיינו הדתיים, הרוחניים, התרבותיים. קהילה היא

ביציאת מצרים נאמר על בני ישראל: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם…" (שמות יב'). רש"י : "עגת

בפרשתנו מוזכר המושג "יד חזקה" החוזר ונשנה בתורה בהקשר של מכות מצרים, ומהווה יסוד חשוב במצוות רבות האגודות רעיונית עם היציאה מהשעבוד הארצי והכניסה לעול

בתחילת הפרשה מכין הקב"ה את משה רבנו לקראת הכבדת לב פרעה, באופן שישבש את שיקול דעתו ואת בחירתו. סוגית הבחירה החופשית, היא אחת מאושיות הקיום