כל המאמרים במדור שמות

עיון בפרשיות השונות בספר שמות מלמד כי הכרתו העצמית של משה רבנו במוגבלותו הפכה אצלו למין "תעודת זהות" שנייה. הוא חוזר עליה שוב ושוב. כך

המפגש בין העם למשה אינו נושא פרי: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מסביר אבן עזרא: "ולא

הטכנולוגיה הרפואית המודרנית של היום, מאפשרת גם לאחר המוות להפיק תאי זרע חיים, להעביר אותם להקפאה עמוקה ולהשתמש בהם בהמשך לצורך הולדת צאצאים לנפטר. מאז

המלחמה ממשיכה, ומפלי ההשראה וסיפורי המופת שוצפים וקוצפים ומשאירים אותנו נבוכים נוכח הגדלות הבלתי נתפסת הזו של הדור. אותו דור שכבר הספדנו אותו ולגלגנו על

הרב בני פרל ומוריה מרצבך אויבינו היו בטוחים שעוצמת המחלוקת הישראלית מעידה על התפוררות. הם טעו טעות יסודית: אנשים שמוכנים לצאת לרחובות במשך שבועות רבים

"וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ז, ג). אמירה זו נאמרה למשה מפי הגבורה עוד קודם שהחלו מכות מצרים.

מה אנחנו עושים עם הזמן שלנו? איננו יודעים מהו הזמן העומד לרשותנו בעולם. ועם זאת, ככלל, רובנו בוחרים לנהוג בו באופן בלתי שקול ובמידה של

הניסיון לחלק בין סוגי 'אשמים' כאשר העניין נוגע לשנאת ישראל, הוא ניסיון נואל. השנאה המפעפעת בלב שונאי ישראל היא אותה שנאה ובאותה עוצמה. ההבדל הוא

מבט-על על סוגי מנהיגות בהיסטוריה האנושית המוכרת לנו, יגלה שבמשך אלפי השנים האחרונות העולם היה מלא במנהיגים שהמיטו אסון על עמם. די לנו להתבונן עשרות