יעקב ספוקוינינחשון בן עמינדב, כידוע, הוא זה שקפץ ראשון למי ים סוף. סיפור זה מופיע במסכת סוטה [לז.] "אמר לו רבי יהודה: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה אלו באלו קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה. אחרי נחשון ירד כל שבט יהודה ולכן זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל, שנאמר 'הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו' [תהילים קיד] אמר להם הקב"ה, מי שקידש שְמִי על הים יבוא וימשול על ישראל" [מכילתא] ואכן מנחשון יצא דוד המלך, כנאמר בסוף מגילת רות.
כך נתקבע המושג 'נחשון' למי שקופץ ראשון למערכה. בכל דור ודור קמים לנו נחשונים שקופצים ראשונים למערכה ומצילים את עם ישראל.
אחד הנחשונים הללו הוא יוחאי בן-נון [פישמן], בעל עיטור הגבורה. במלחמת העצמאות פלשו המצרים לדרום הארץ וניתקו את הנגב מהחלק הצפוני של מדינת ישראל. כוחות צה"ל ניסו שלוש פעמים לפרוץ את המצור ונכשלו. בפעם הרביעית, בעת מבצע יואב [אוקטובר 1948] הצליחו כוחותינו לפרוץ את מערכי הצבא המצרי ולהגיע עד לבאר שבע. הצלחת המבצע נבעה בין היתר בזכות שתי חסימות מוצלחות של כוחותינו באזור בית חנון ובאזור רפיח. כך פוצל כוחו של הצבא המצרי, וחיילי צה"ל תפסו משלטים על הדרך היורדת דרומה. בשלב זה החליטה מועצת הביטחון על הפסקת אש. ישראל השעתה את ביצוע ההחלטה עד לסיום כיבוש בירת הנגב. בלילה האחרון של המבצע ניסו המצרים להטות את הכף באמצעות תגבורת ימית רצינית. ספינת הדגל של חיל הים המצרי 'האמיר פארוק' מלווה בשוֹלת מוקשים נצפתה מול חופי עזה. האוניות היו עמוסות בחיילים ובציוד רב. כוח זה עלול היה לשנות את פני המערכה לטובת המצרים. כוחות חיל הים נערכו לפגוע בספינות. דקות לפני יציאת הכוחות לדרך, נעצר המבצע כיוון שהפסקת האש הייתה אמורה להיכנס לתוקף. שעה אח"כ, אחרי ששוכנע כי מדובר במבצע קריטי לביטחון כוחותינו, נתן בן גוריון את האישור לפעול.
יחידת קומנדו מיוחדת בראשות יוחאי בן-נון תכננה לפגוע באוניות הענקיות בעזרת סירות נפץ קטנות. לכל סירה כזו היה מפעיל אחד, שהיה אמור להתקרב עד למרחק של 100 מטרים מהאונייה, להפעיל את הנפץ, לשלח אותו לעבר היעד ואז לקפוץ אחורנית בעזרת מצוף שיתנתק מהסירה. הסירות הורכבו על גבי אוניית חיל הים 'מעוז'. בעת המבצע קרו שתי תקלות ובעטיין מצא עצמו יוחאי לבד מול שוֹלת המוקשים האימתנית. על פי התכנון אמורים היו יוחאי וחברו אברמוב לפגוע ב'פארוק' וסירה שלישית של וָרדי לפגוע בשוֹלת המוקשים. אלא שבסירה השלישית נתקע המצוף וורדי נעצר, סידר את התקלה ויצא בשנית. בינתיים, המשיכה שולת המוקשים בדרכה, ולפיכך נע ורדי בטעות אל ה'פארוק'. יוחאי הבחין בטעות והחליט מיד לפעול בעצמו נגד שולת המוקשים. הוא התקרב לעברה, אך הכבל של המצוף נתקע והוא לא יכול היה לשחררו ולקפוץ למים. למרות הסיכון להיפגע מהפיצוץ, החליט להמשיך בתקיפה. רק כשהגיע למרחק של כ-50 מטר מהספינה, אחרי שהיה ברור שהיא תגיע ליעדה, קפץ יוחאי אחורנית. מעוצמת הקפיצה השתחרר גם המצוף. הפיצוץ היה אדיר. יוחאי נהדף אחורנית בעוצמה רבה, אך התעשת והצליח לשחות ולהגיע בשלום לסירת האיסוף. סירות הנפץ פגעו היטב באוניות המצריות ושתיהן טבעו בים. על גבורתו זו קיבל יוחאי בן-נון את עיטור הגבורה.
שמונה שנים אח"כ הספיק בן-נון לפגוע באונייה מצרית נוספת – איברהים-אל-אוול, בעת מבצע סיני. בן-נון וחבריו עשו תרגיל מבריק. הם ירו על האונייה ממרחק גדול יותר מטווח התותחים שלה. כצפוי, פנתה האונייה לכיוון הנגדי כדי לברוח צפונה. שם חסמה אותה אונייה אחרת. חיל האוויר הצטרף למרדף ותקף אותה מהאוויר. תקיפה משולבת זו גרמה למלחי האונייה לנטוש אותה והיא נפלה לידי כוחותינו. בזכות תעוזתו מונה בן-נון למפקד חיל הים.
Yaakovspok1@gmail.com.
