קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בפרק ט"ו ביהושע אנו ממשיכים לראות את מעשיו של כלב, שיורש את קריית ארבע מבני הענק. כלב מתכוון להרחיב את נחלתו, וכאן מתרחש הסיפור הבא: "וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה. וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה. וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם. וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת".
לפי התוספות (תענית ד'), כלב עושה כאן תרגיל דומה לאליעזר עבד אברהם. הוא הגדיר מבחן, מי שיזכה בו יהיה ראוי לקחת את בתו לאישה. פירוש זה נראה הגיוני מתוך הפסוקים הקודמים. נראה שכלב, שהיה חזק מספיק להביס שלושה בני ענק, יכול היה להמשיך את הכיבוש הנוסף בעצמו, ובכל זאת נתן הצעה כדי למצוא חתן לבתו.
לפי התוספות, כלב ידע כי זכויותיו הרבות על כך שלא הוציא את דיבת הארץ וזכויותיה של בתו, שהייתה צנועה ביותר, יביאו לכך שהזוכה יהיה אדם ראוי. לבסוף, החתן גם הוא גדל באותו הבית – עתניאל בן קנז, אחיו למחצה.
עכסה מגיעה לביתה החדש בקריית ספר ורואה כי האזור מדברי וצחיח. היא חוזרת לאביה, נופלת מן החמור ודורשת לקבל שטח נוסף, ממנו תוכל גם לשאוב מים. הנפילה (המסמלת ירידה זריזה) מן החמור, מזכירה שוב את רבקה אמנו ומעידה על צניעותה הגדולה.
כאשר אני פוגש מועמדים למקומות עבודה, מושג הצניעות עולה מדי פעם כתכונה מורכבת. מחד, זוהי תכונה שאנחנו כחברה מעריכים. אנשים ענווים וצנועים הם כאלו שלא ממהרים לפעול ולהוכיח את צדקותם, שמאפשרים שיתוף פעולה פורה יותר, ששמים בראש את המטרה ופחות את עצמם; יחד עם זאת, נתפס כי מנהיגים צריכים להיות אסרטיביים, דורשניים, נלחמים על זכויות – פעולות הסותרות לכאורה את הצניעות והענווה. כלב ועכסה יכולים להראות לנו מודל מורכב ושלם יותר של צניעות. כלב, שהיה ענוותן גדול בפני הקב"ה, לא חשש להיות תקיף מאוד בפני העם כאשר המרגלים הוציאו את דיבת הארץ. ועכסה, שהייתה צנועה במיוחד, לא היססה לדרוש את המגיע לה.
אני חושב שאפשר ללמוד מכך שכאשר אדם מתנהל בצניעות ביומיום, מגיע ודורש משהו, ידוע לכולם שהדבר לא נעשה למען גאוותו וכבודו האישי אלא למטרה גדולה יותר. כך דווקא הם לא נתפסים כתקיפים אלא מעוררים אמון, משיגים את מבוקשם ויכולים להנהיג ולהוביל.
