כל המאמרים במדור שמות

השבוע נפגשתי עם הורה שסיפר לי שהוא ישב עם הילד שלו לתכנן את שנת הבר מצווה שלו. הילד, עלם חמודות אמיתי, סיפר לאבא שלו שהוא

לעיתים, כאשר בהרצאותיי מצוטט הפילוסוף הגל, תוהים שומעי לקחי כיצד ואיך האנטישמי הלז מופיע בשיחותיו של רב. אדם מנהל שלוש מערכות התייחסות בחייו: המערכת הקרובה

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל

השבוע שחלף עמד בסימן 'מאה ימים' לפרוץ מלחמת 'חרבות הברזל'. ימים שעמדו בסימן של גבורה ואחדות נפלאה לאחר חודשים של מחלוקת ו'שיח שנאה וקיטוב' בין

בני ישראל עומדים לצאת ממצרים, ומשה מוצא לנכון להשמיע באוזני העם ציווי שמתייחס לעתיד: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים" . ציווי זה

"האדם אינו מסוגל להתקיים בפועל, ללא נקודת אחיזה בעתיד" (ויקטור פראנקל, "הרופא והנפש"). בטור הקודם התמקדתי בניצול משאבי הזמן בהווה. אולם, מיצוי ההווה תלוי ברמה

בקלות רבה מדי נוהגים לכנות חלקים מעם ישראל בכינוי 'ערב רב' ואפילו, רחמנא ליצלן, 'עמלקים'. האם 'ערב רב' המקראי והמקורי שלילי? אתמהה! פעם אחת בלבד

הדילמה הגדולה של מי שאינו נמצא במעגל המלחמה היא כיצד לנווט בין שותפות נפשית מלאה עם החטופים, משפחותיהם, חיילי צה"ל, הפצועים, משפחות השכול וכדו', ולא

בפרשת השבוע 'בא', לקראת סיום עשר המכות, ניתקל שוב ושוב במילים הללו: "…כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה …בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים…

שאלה: לוחמים יצאו להתרעננות קצרה משטח הלחימה ברצועת עזה. במשך ימים ארוכים נבצר מהם להתקלח. האם מותר להם להתקלח בשבת? תשובה: מקלחת בשבת מחייבת דיון