הרב בני פרל (ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים בר אילן בתל אביב, וראש המסלול לתואר ראשון באמנות לגברים במכללת אמונה)ייתכן שהמשפט הפילוסופי המפורסם ביותר הוא "אני חושב, משמע אני קיים". למרות שמנסחו, רנה דקארט, היה איש מאמין, כנראה שמדובר באחד היסודות לעבודה זרה, גם של ימינו וגם של העת העתיקה. דקארט יצא למסע, שסופו האמירה הזו, אך תחילתו היא הנחת היסוד שכל מה שאוכל להוכיח, קיים. ואילו מה שלא ניתן להוכיח, כנראה שאינו קיים. מכאן שאל דקארט, כיצד אוכל להוכיח שאני עצמי קיים.
התשובה של דקארט שינתה לחלוטין את פני הפילוסופיה המערבית. אם אתה שואל על קיומך, כנראה, טען דקארט, שקיים מי ששואל ומכאן שאתה קיים. מעתה, לאחר שקיום השואל הוכח, ניתן להמשיך ולפתח את החשיבה, אך מעתה גם כל החשיבה המערבית תהיה מבוססת על האני החושב.
מדובר במרחק עצום מאפלטון, שהיה משוכנע שקיימת ישות של רעיונות (אידאות) שאינה תלויה בכך שיש מי שחושב אותם. מדובר גם במרחק רב מהעמדה הדתית השגורה. התרבות שיצר דקארט היא תרבות שבה הסובייקט החושב נמצא בתשתית של הכל.
לעיתים, אנו תוהים על עבודה זרה. מה מצאו בה הקדמונים? מדוע נהו אחריה? איזו תשוקה יש בהקטרת קטורת לבובת עץ או אפילו לעגל זהב?
יש לומר את האמת הפשוטה: לא הדתות גורמות למלחמות, האדם גורם להן, לפעמים על ידי ניכוס הדתות ושימוש בהן
לאדם יש תשוקה עצומה להאמין במעשה ידיו, ברעיונות שהוא יצר. כך הפרשנות שלו למציאות, האמת המוחלטת, תהיה בשליטתו. וכך האדם והחברה יוצרים אמונות ותיאוריות שהולמים את צורכיהם, ומנקודת מוצא זו הם מוכנים לצאת למלחמות פראיות. כי הרעיון שיש דבר מה שאינו תלוי בי, הוא מכה מוחצת לא רק לאגו של האדם, אלא גם ובעיקר ליכולת שלו להאמין שהוא שולט בעולמו. לכן, עליו למהר ולייצר עולם של רעיונות שתלוי אך ורק בו.
כך נוצרות אמונות ואידיאולוגיות, ומהן עולות מחלוקות עם אלו שאינם חושבים כמוני. לכן, אלים רבים יש. כל עם או ישות יוצרים לעצמם אלים ואידיאולוגיות (כי מהי אידיאולוגיה אם לא אל מומצא). העולם המערבי ותנועת הנאורות, שהציבו את האדם במרכז ונתנו לו כוח וסמכות, נסחפו חיש מהר לתהליך של ברבריזציה פרועה ששיאה מלחמות עולם.
החשיבה של דקארט אינה חשיבה של אלילות, אך אותה הנחת יסוד נמצאת גם בה. האדם הוא היוצר והבוחר את הרעיונות, הוא המייצר את האמת ואין אמת שאינה תלויה בו. יש לומר את האמת הפשוטה: לא הדתות גורמות למלחמות, האדם גורם להן, לפעמים על ידי ניכוס הדתות ושימוש בהן, ובעיקר על ידי סוגים של אלילות שהם המצאות של האדם בדבר ה"אמת" והאידיאולוגיה ה"נכונה".
אחד התיאורים המשונים בחטא העגל הוא המחולות של העם סביבו. הרי אם כל הסיבה ליצירתו היא: "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", מה לשמחה שביצירת העגל שכל כולו תחליף עלוב למשה?
מה שגרם לפרץ המחולות הוא החלפת האלוהות במעשי ידי האדם. מעתה היוזמה בידיו של האדם, וכך הוא מאשר את קיומו – הוא החושב, היוזם, העושה, ולכן בכוחו לעצב את ההשקפה הנכונה. האלילות גורמת לאקסטזה פראית של מחולות, וכפי שחז"ל היטיבו להבין, גם לפריצות ולשפיכות דמים.
חלק מחוסר היכולת שלנו לתת אמון בזולת, לחיות באחדות עם מי שאינו סובר כמוני, הוא הרישיון שאנו מעניקים לעצמנו לעצב את ה"נכון", את הפירוש ה"אמיתי" למציאות. כך נוצרים אלים שונים, רעיונות שונים, שכולם באים מתוך האדם ומחמת מחשבתו. תיקון חטא אותה עבודה זרה מודרנית דקארטית, יוכל להביא ענווה ואולי גם הקשבה.
