כל המאמרים במדור שמות

המדרש (תענית כ"א.) מגולל את סיפורו הטרגי של נחום איש גם זו, מגדולי התנאים, רבו של רבי עקיבא, הדן עצמו לייסורים ולמכאוב משום המעשה הבא:

פרשות תרומה ותצוה מביאות תיאור מפורט ומדוקדק של הציווי על בנין המשכן. לימים ישמש ציווי זה בנין אב למצוות בניית המקדש העתידי. כך פתח הרמב"ם

מבנה המשכן משרטט למעשה את מהותה של תורת ישראל. ניתן היה לצפות כי במוקד האוהל הקדוש יעמוד מזבח, בו עובדים את ריבונו של עולם, ומביאים

בחלק האחרון של פרשתנו כתובות הלכות הנוגעות לדיינים. התורה מדריכה את הדיין לנהוג ביושר ולא לאפשר לרגשותיו לתפוס מקום בהכרעת הדין. 'וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ

על פי רוב מקובל להבין את החלוקה בין 'חוקים' ו'משפטים' באופן דיכוטומי: המושג 'חוקים' (או "מצוות שמעיות" כלשון הרמב"ם בשמונה פרקים ו) – בא לבטא

לקראת סוף פרשת משפטים מתאר הכתוב מעמד פלאי ונדיר (שמות כ"ד, י'): "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת

הכתוב בפרשת משפטים מלמדנו שהקב"ה מכין את עם ישראל כבר עתה לכניסה לארץ הקודש (שמות כג, כ-כב): "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ