בכל עת, ובעת הזו של מגפת הקורונה ביתר שאת, בולטים אנשי הרפואה במסירותם ונאמנותם למען הכלל. הם עושים לילות כימים, פשוטו כמשמעו, לעתים במשמרות רצופות
אם אני מאד מפחד ממישהו, חושש למשל שהוא יפטר אותי, או אולי יעניש אותי, אז אני מעדיף כמה שפחות לשאול אותו שאלות, כמה שפחות
אפיקורס מושבע נשא פעם נאום תעמולה לרעיון האתאיזם. במילים חוצבות להבות הוכיח את איוולתה של האמונה בא-לוהים. "גבירותי ורבותיי", הרים את קולו, כולו אש
במצוות קרבן פסח שבפרשה אנו מוצאים את הציווי: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל". לשון הפסוק תמוהה, וכי באמת יכולים כולם לשחוט ביחד? אלא מכאן
בג"ץ קבע כי אין לבתי החולים בישראל סמכות לאסור על הכנסת חמץ בפסח, לבצע חיפוש במזון ובכלים של באי בתי החולים. השופטים קבעו כי האיסור
לספר סיפור זה ממש לא רק סתם איזה משהו להעביר את הזמן לילדים לפני השינה. לספר סיפור כמו שצריך זו אומנות שלמה, עדינה ומורכבת. זה
הארבה הוא אחת מתופעות הטבע המשמעותיות ביותר בעת העתיקה. בשל כך היא נצרבה עמוק בתודעה האנושית. עד לאמצע המאה העשרים פקדו את ארץ-ישראל להקות
פרעה, עמלק וערב – רב, הם רק חלק מכינויי הגנאי בהם משתמשים בחוגים מסוימים כנגד אחים מעם ישראל. ייתכן וצריך להרהר שנית בעניין, לאור הידוע
אחרי סדרת המכות של פרשת "וארא", בהן פרעה הכביד את לבו בעצמו, (פרט למכת השחין), מגיעות המכות האחרונות בפרשת "בא", בהן ה' מחזק את לב
"מה זה משנה איך בדיוק נוטלים ידיים?" "מה זה משנה מה בדיוק מברכים?" מה זה משנה איך בדיוק מתלבשים?" מה זה משנה, ומה זה משנה.
