הגלות איננה רק הגדרה טריטוריאלית, ומנהיגות איננה רק תולדה של כריזמה, רטוריקה, כוחנות, מוחצנות, גאווה, כמות ציוצים בטוויטר או כמות לייקים. באופן הפשוט של המילה-
בני ישראל בפשטות, הם בניו של ישראל, זהו פשוטו של מקרא: " וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה…" (שמות א,א), אלה הם שמות בניו של
אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של ביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם
מפגש הקב"ה עם משה בסנה הוא חווית ההתגלות הראשונה מזה מאתים שנה ויותר. הדיון שמתקיים בין ה' למשה מכיל את פנייתו של ה' אליו למנותו
הרמב"ם בבואו לדבר על משה כנביא הראשון של עם ישראל, מסביר כי תכונת היסוד הראשונה של הנביא הוא החתירה לצדק ולמניעת עוול. משה, המנהיג הראשון
פרשת שמות, רוויה בדיבור, כשגולת הכותרת שלה הוא זה הנאמר בפיו של מנהיג כבד פה ולשון. הדיבור נזכר גם בדברי ישעיה הנביא בהפטרה: "כִּי בְּלַעֲגֵי
רבי ברוך ממז'יבוז' היה נכדו של רבי ישראל בעל שם טוב. סבו ראה למרחוק, לכן ביקש שהמסכת הראשונה אותה ילמד תהיה מסכת בבא קמא. כששאלו
ליד הסנה הבוער משה נתבקש להיות שליח ה' להוציא את בני ישראל ממצרים. הוא ביקש להשתחרר מהשליחות. הקב"ה לא הרפה ממנו והבטיח לו: "וְעַתָּה לֵךְ
שמו של מנהיג ישראל הראשון ניתן על ידי בת פרעה:' 'וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם
פרשתנו פותחת עידן חדש בתולדות עם ישראל. לראשונה עם ישראל נקרא 'עם': "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א ט).
