כבד פה וכבדי שמיעה

פרשת שמות, רוויה בדיבור, כשגולת הכותרת שלה הוא זה הנאמר בפיו של מנהיג כבד פה ולשון.
הדיבור נזכר גם בדברי ישעיה הנביא בהפטרה:
"כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה" (ישעיהו כ"ח, י"א).
שפת הנביא אינה מובנת לעם: "כי דברי הנביא בעיניהם כאלו ידבר אליהם בלעגי שפה ובלשון אחרת שאינם מכירים בו" (ה"מצודת דוד", שם).
דיון מעניין מזומן לנו כאן, בעניין מנהיג כבד פה ועם כבד שמיעה.
***
לפעמים מתקשים אנו להשמיע את קולנו וגם לשמוע דברי אחרים.
מספר סיבות ניתן לתת לכך:
מצד הדובר, יתכן ורעיונותיו אינם בהירים ואולי שפתו משובשת ואינו מתבטא כראוי.
מצד השומעים, קשיי השמיעה וההבנה יכולים לנבוע מקשב חלקי, מלקות באיבר השמיעה, או מקושי בתהליך עיבוד השפה ותרגום ההברות הנשמעות לסימני תקשורת ברורים.
כל הסיבות הללו אפשריות, ואולם בפרשה ובהפטרה נדרשים אנו שלא להסתפק בפרשנויות ביולוגיות /נוירולוגיות המתמקדות באופן העברת המסר וקליטתו, אלא להתמקד בהנעה – במוטיבציה הגלומה בכוונותיו של המוֹסֵר ובמוכנותו של המקבל.
" מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ… הֲלֹא אָנֹכִי ה'" (שמות ד', י"א). במילים אלה מלמד הקב"ה את נביאיו ואף אותנו כי המוגבלות האמיתית, בקבלה ובמסירה, אינה ביולוגית אלא פסיכולוגית – אמונית: ברצות המוֹסֵר, אף בהיותו עילג – יצליח להעביר את דבריו, וברצות המקבלים – ישמעו, יבינו ויפנימו את המסר המועבר.
***
ישעיה הנביא בדבריו, מזכיר לי בהפטרה אותנו, ההורים. דברינו, הנאמרים מהמיית הלב, נתפשים לעיתים עילגים באזני ילדנו. אלו אינם מזהים בהם את הכוונה, את ניסיון החיים, את הדאגה ואת התפילה לשלומם ושומעים בתוכם מסר שולל, מאוכזב, דאגני (שלא לומר הסטרי) ובלתי מרוצה.
"שלח את עמי" יאמר משה רבינו בעוד מספר פרשות. יש א-ל בעולם ולו יש עם שנברא לעבוד אותו בלבד. הנה המסר והוא קצר, חד וברור.
דַּבְּרִי /דברו פשוט ואמתי, אני לומדת מדברי הנביאים. מסר כזה, יאפשר לבנים להקשיב ואף להבין.
ובחנו גם, באותה ההזדמנות, את מידת הנכונות שלכם כהורים, להקשיב לרצון אביכם שבשמים, ולקבל עליכם שליחות מאתגרת ותובענית.
(שמות תשעז)