במה זכה פסוק שנראה טכני לחלוטין- "וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו", להיות הפסוק החותם את פרשת יתרו שבה מצויים עשרת
מה כלול היום באיסור עבודה זרה? בנושאים רבים בתורה אנו למדים כי מהגרעין הממוקד צומחות תנועות רבות. דוגמה לדבר: "לפני עוור לא תתן מכשול", מצמיח
כל כך התרגלנו מילדות לפסוק המכונן בעשרת הדיברות- "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ.." , שאנחנו לא שואלים את עצמנו שאלה פשוטה- למה המילה 'כַּבֵּד' דווקא?
בסיפור הרקע של מעמד הר סיני התורה (שמות יט, א-ב) מתארת: 'בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים
המפגש בין משה ליתרו מוביל לעצה בדבר הצורך בהקמת מערכת משפט. בהמשך לעצתו מגדיר יתרו מי ראוי להיות שופט "ואתה תחזה מכל העם, אנשי חיל
מערכות יחסים בתוך המשפחה היו מאז ומעולם דבר נפיץ ביותר. יחסי כלה וחמותה, יחסי הורים וילדים, ויחסי אחים ואחיות בתוך המשפחה, סיפקו דרמות מרתקות, רוויות
פרשת בואו של יתרו למדבר נראית על פניה מוזרה. היא קוטעת את הרצף של הסיפור הדרמטי של יציאת מצרים האמור להגיע לשיאו בקבלת התורה. בעודנו
בפרשתנו בני ישראל אינם רוצים להוסיף ולשמוע את קולו של הקב"ה. הם מבקשים ממשה לשמש להם כמתווך בינם לבין א-לוהים. "ויאמרו אל משה 'דבר אתה
קבלת התורה הייתה אירוע יחיד במינו בהיסטוריה העולמית, וכדי להגיע אליו התרחשה תופעה מיוחדת במינה בתולדות ישראל: אחדות בין כולם. התורה מספרת: "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל
" וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־הָאָֽרֶץ: וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ … " (שמות יט, ה-ו). ההתרגשות
