הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מה כלול היום באיסור עבודה זרה? בנושאים רבים בתורה אנו למדים כי מהגרעין הממוקד צומחות תנועות רבות. דוגמה לדבר: "לפני עוור לא תתן מכשול", מצמיח איסור לשים מכשול בפני כל מי שאינו רואה אותו; לא זו בלבד, אלא שמדובר גם במכשול שאינו פיזי, אלא מילולי: "ולפני עור לא תתן מכשול… היה נוטל ממך עצה, אל תתן לו עצה שאינה הוגנת לו…" (ספרא); לא זו בלבד, אלא שההרחבה הגדולה ביותר היא לאיסור הכשלה בדברי מצווה, הידוע מאוד לרבים. כל זה צמח מתוך גרעין הכתוב בתורה על עוור ועל מכשול פיזי. הדבר נכון ביחס למצוות רבות בתורה, ואפשר שאף בכולן.
במקרים מסוימים חז"ל עצמם עשו הרחבה זו, וכך אמרו ביחס לאיסור עבודה זרה: "המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין: מאי קראה – לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם – הוי אומר זה יצר הרע" (שבת קב ע"ב).
מה אנו למדים מכך? שהגדרת עבודה זרה וההתרחקות ממנה מורחבת מאוד. חכמים מלמדים אותנו כי כעסו של אדם עלול להפוך להיות העבודה זרה שלו, וזאת בשני ממדים, הממד הראשון הוא עצם ההשתעבדות, ופעילות מכוחה של התפרצות, הדחת השכל ממקומו ונתינת השליטה להר הגעש הפנימי בעולמו של האדם. הממד השני הוא ההתדרדרות – כיוון שמתחיל אדם להכתיר על עצמו כוחות המשעבדים אותו ללבה הרותחת ללא עיבוד וללא עיצוב – הוא יגיע רחוק מאוד, ובסופו של דבר ישתעבד לחושניות המקופלת בעבודה הזרה.
פרשת השבוע קוראת לנו אפוא להשתחרר מהשעבודים השונים שאנו הופכים אותם לאל הזר המולך והשולט עלינו. שעבודים אלה קיימים בתוכנו. לא זו בלבד, אלא שמעצם קיומם – הם חלק מהחיים. כשם שיצר עבודה זרה שוכן בתוך קודש הקודשים עצמו – כך כל עולם החיים הפנימיים שלנו. המאבק הפנימי שהתורה מצווה לנהל אינו על עצם קיומם של כוחות ויטאליים, אלא על השאלה מי הוא מקור הסמכות הפנימי, ולאורה של איזו הדרכה רוחנית אנחנו חיים. אנו נקראים לבחון למה אנו מכורים, לאיזה כוחות אנו מעניקים את הסמכות הפנימית לעצב את דרכנו, וכיצד אנו מונעים את עצמנו מנפילה ברשתה של העבודה הזרה הצומחת מתוכנו.
זה נכון בעולם המידות וההתנהגות, והמאבק של התורה בהתמכרויות הפנימיות, בפעולה האוטומטית, במתן דרור לצללים שבתוכנו; זה נכון גם בעולם השכלי והאמוני – האם אנו משעבדים עצמנו לאידיאולוגיות שונות, או מפנים את עצמנו לאמונה העמוקה שלנו בריבונו של עולם, לקיום מצוותיו, להליכה בדרכיו, ולחיים של אמת, מוסר, קדושה וטהרה.
(יתרו תשעט)
