בעקבות שלושת הטורים האחרונים שפרסמתי בנושא "איסור נגיעה", קיבלתי תגובה מרב יקר, שחזרה על עצמה גם בשיחות נוספות. ההערה נגעה לביטוי הרווח "שומר נגיעה", וההצעה
בפרשת השבוע מספרת לנו התורה על אחריותו של אדם אם הוא פוגע באדם אחר, "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות
ברשותכם, בואו נדבר על אחד מהסודות הכמוסים ביותר של המגזר שלא תמיד אוהבים לפתוח אותו: מוסר התשלומים, או אם תרצו: הלנת השכר. דווקא במגזר הזה
השבוע התרחשה דרמה משמעותית ביהודה ושומרון. שרשרת החלטות שהתקבלו בקבינט האמורות לשנות כמעט לחלוטין את אופן הפעולה של מדינה ישראל מעבר לקו הירוק. מנגנון שהיה
פרשת משפטים היא אחת הפרשות המשפטיות וההלכתיות המובהקות שבתורה. היא רוויה בגופי הלכות ומכסה תחומים משפטיים מרכזיים, שרבים מהם מתפרסים על מסכתות שלמות בש"ס. הפרשות
שאלה: חייל עתיד לשהות בשטח רצועת עזה במהלך כל השבוע שחל בו פורים. האם יוכל להקדים ולתת מתנות לאביונים עוד לפני כן, כאשר יוצא הביתה?
לא ביקשתי לצחוק, אבל הגעתי סקרנית לסדנת יוגה צחוק לנשים. לצחוק סתם כך, ללא הכנה מוקדמת, נשמע לא ספונטני ואף קשה ליישום. ובכלל, על מה
השבוע מלאו ארבע שנים ללכתו מעימנו של יורם טהרלב. בלמעלה מאלף שירים העשיר יורם טהרלב את אוצר הזמר העברי, והם מלווים אותנו כמו צילנו, לכל
הלכתי לתומי ברחוב, שקוע במחשבותיי, ולא שמתי לב לבור שנפער בשולי המדרכה. צעד אחד לא מדויק, מעידה, והקרסול הסתובב. עצרתי את עצמי מלהוציא צעקה, אולי
תחילה, בפרשת יתרו, באו העקרונות הכלליים, עשרת הדיברות. עכשיו, בפרשת משפטים, באים הפרטים. הנה כך הם מתחילים: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד
