כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

מעשה בבחור ישיבה שבא לפני הרב יהודה עמיטל ע"ה, ראש ישיבת "הר עציון", ופניו מכורכמות. "שאלה קשה יש לשאול. קשה מאד. עמדתי בתפילת 'שמונה עשרה'

עוד כשהיה דוֹדי ע"ה נער עוּל ימים, שלח ידו במלאכת השיר. כיוון שהיה שרוי ומעורה בין בני "היישוב הישן" בירושלים, שדעתם לא הייתה נוחה בכגון

"נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי", אמר רבי נחמן מברסלב. אמרה רבת משמעות זו, הפכה לימים לשיר נפוץ ואף צוטטה על ידי

בדיחה יהודית עתיקה מספרת על שני בני זוג יהודים שהחליטו, לא עלינו, להמיר את דתם. הלכו לכנסייה, עברו את טקס הטבילה ועברו לדת האחרת. בחלוף

פרשיותיו הראשונות של ספר ויקרא רצופות הוראות פתיחה באש. כך, בראש פרשת צו: "ואש המזבח תוקד בו… אשר תאכל האש את העולה… והאש על המזבח

הֵדיה של מגילת אסתר עוד מהדהדים ברקע, ועמם אחד הפסוקים שלא תמיד ניתנת אליו שימת הלב הדרושה: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים". לא אחד, לא שנים,

"מה נשתנה", שאל פעם יהודי פיקח, "דג זה שעל הצלחת, מכל דגים שבים? והלא הים, גדול ורחב ידיים הוא, ויש בו מיליוני דגים. מה היה

כהונה אינה רק תואר. היא מהות. לא רק זכויות אלא גם, ואולי בעיקר, חובות. רבים נותנים עיניהם בכ"ד מתנות כהונה, בכבוד שבו זוכה הכהן (מדין