כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

האספסוף מעולם לא זכה לאהדה יתירה. מה שהחל "בקצה המחנה", אצל אותו "קומץ אוהדים" של ימינו, היה לסממן ההיכר של "העם" כולו. "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים

הפרטים המרובים על סדר חניית בני ישראל במדבר נראים טרחניים למדי. חזרה מייגעת, תריסר פעמים, על קורבנות הנשיאים, נתונים סטטיסטיים יבשים בנוגע לכל שבט ושבט,

על אף שבדומה לשאר חומשי התורה, בפי חז"ל (וכך גם בתרגום השבעים וממנו באנגלית) מכונים הספרים בשמות אחרים (כגון ספר "יציאת מצרים" – שמות; "תורת

ראשיתה של פרשת מטות, בפרק ארוך שכולל את דיני הנדרים והשבועות. על מרכזיותם של אלה בעולמה של יהדות ניתן ללמוד גם מכך שהמשנה (ובעקבותיה התלמוד)

מיד לאחר ברכות השבח שבראש "התפילה", תפילת העמידה, קבעו חכמים את ברכת "חונן הדעת". מה טעם פתחו דווקא בה? וכי אין בקשות גדולות וחשובות הימנה?

במשנתם של חכמים, מופיעים משה ובלק כזוג תאומים. כך כבר במדרש התנאים (ספרי דברים, פיסקא שנז, י): " 'ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר

פרשת בלק ובלעם היא מן הפרשיות הידועות ביותר בתורה וקובעת ברכה לעצמה. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמו של נביא גוי (שניה לה היא

בעולמה של תורה, מאורעות קשים – לכלל ולפרט – הם נקודת ציון ותמרור "עצור" הקוראת לכל אדם (ע"ע מעשה נינווה), וקל וחומר לאדם מישראל, לעצור

עם סיום המונדיאל האחרון, לפני כארבע שנים, ביקשה פיפ"א, התאחדות הכדורגל העולמית, לערוך מחקר שיבחן כמה אנשים ברחבי תבל נחשפו לתחרות. הממצאים היו מדהימים: בממוצע,