כל המאמרים במדור בשערי המשפט העברי

סוגיית השוויון בנטל אינה יורדת מסדר היום הציבורי זה שנות יובל ויותר. גם בחלוף 54 שנה(!) מעת הונחה הסוגיה לראשונה על סדר יומו של בית

המלחמה הנוראה והארורה שאנו מצויים עדיין בעיצומה העצימה לשעה את תחושת ה"יחד". סיסמאות שונות, חלקן היו לקלישאות חבוטות, נבובות וחלולות, האדירו את ה"ביחד-ness", אחוות ה"יַחַדִיוּת":

כדרכה של תורה, בפתחה של פרשת הקללות שבספר ויקרא, בא רצף של ברכות שאחד ממוקדיו הוא ברכת השלום: "נָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי

על דרך הכלל, עולמו של אדם, כמו גם הישגיו, בנויים על מעשים. עבודה, יצירה, פעולה שמובילות לתוצאות ולהישגים. מעגל החיים שלו, השנתי והיומי, בנוי על

בעולמה של תורה נודע ל"ספירה" על גווניה השונים – מניין, מפקד, ספירה וכיוצ"ב – משקל מיוחד. משה רבנו נצטווה כמה פעמים "למנות" ו"לפקוד" את בני

במהלך סיור שערכנו ביישובי עוטף עזה. ביקשנו לעודד מעט את המעטים שנותרו לגור בהם, לאמץ את רוחם, להתייחד עם זכר הנופלים, ולשאת תפילה לשובם של

לכל "7 באוקטובר" יש "8 באוקטובר". לכל "שבעת ימי אבל", יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה, נהי ובכי) ביום השמיני" שלו, ה"אחרי מות" שלו. בחלוף

כבכל שלושת הרגלים, גם בחג הפסח מצווה אדם מישראל על קיום מצוות השמחה. אולי זה מפתיע, אך עיון במקרא מלמד שמצוות השמחה נאמרה במפורש רק

בשנות ה-60 וה-70, שנות התקווה לעלייה הגדולה הראשונה של יהודי ברית המועצות דאז, התקינו חכמים להותיר ליד שולחן הסדר כיסא ריק, כביטוי לזיכרון כל אותם

פטירתו של פרופ' אברהם גרוסמן בשבוע החולף היא אבדה גדולה לכל אוהבי תורה. הרבה מעבר להישגיו הפורמליים (פרופסור באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל, חבר האקדמיה